"אי ודאות" גלריה הסדנה לאמנות, יבנה, 2024

החיים כאי ודאות

תערוכת "אי ודאות" בגלריה העירונית ביבנה מוצגת בסמוך למלחמה העקובה מדם בעזה, מלחמה שחשפה את ציר הרשע במזרח התיכון, מלחמת דתות ותרבויות טעונה ועל זמנית. יש סמליות מצמררת בעובדה, שאבי שפרבר מפסל באבן סמלי גורל בהשפעת איקונות תרבותיות אותן נטל מסיפורי ההיסטוריה, ותערוכתו מאפשרת צפיה ודיון בדימויים תלת ממדיים מאבן, שאולי יהפכו עצמם לעדות היסטורית במוראות הזמן הנוכחי בהווה ויוותרו ללימוד ובחינה  בעתיד. התמות המועלות ביצירותיו עוסקות תמיד בעימות בין באדם לטבע ובין האדם לאדם. דימויו, כאמור, בעלי משמעות אלגורית, המציגה גישה סמיוטית לאמנות – המניחה, כי הסימנים התרבותיים לדורותיהם קיימים ואינם דורשים הסבר והארה.   

ימים אלה באמנות הישראלית כאן ועכשיו מעלים נושאים של חשש וחרדה קיומית. זה הוא הבסיס לאי ודאות, לדילמה המתרחשת בליבו של האדם העומד נוכח מלחמות, לבעיות של חיים ומוות, לסכנות למשפחתו ולעולם בו הוא חי ופועל. כל פסל ומיצב של אבי שפרבר המוצג בתערוכה מייצג סמל תרבות המלמד אותנו על משמעות מושג אי הודאות והדרך להשפיע עליה באמצעות חפצים, תפילות ופולחנים.             

"אבי שפרבר הוא אמן ספונטני. הוא עושה עבודת מחקר יסודית, מגבש רעיון, ואף ניתן להתרשם שכאשר הוא בוחר את האבן שלו הוא כבר רואה בדמיונו את הפסל המוגמר. "נדמה שפסלי האבן של שפרבר נחשפים מתוך האבן – כאילו היו שם כל הזמן והוא רק הסיר מעליהם את הכיסוי" – כותבת עליו האוצרת דבי לוזיה. ואכן, בהתייחס לעובדה, שהאמנות חוקרת את המציאות ומזהה בה חוקיות מסוימת ומתרגמת אותם לסימנים, מובן, כי לאבי שפרבר משמשות המטפורות התרבותיות לחיבור עם עולמות תוכן שונים. 

נהוג לקבוע כי יצירות אמנות מפוענחות ביחס למי שיצר אותן. אי הודאות נחשבת לחלק בלתי נפרד מחיינו, כדברי הביטוי: "הבלתי צפוי הוא הצפוי ביותר…" היקום שנוצר מתוהו נברא בהפרדה בין המים והשמיים כשנוצרה האדמה. בני האדם משחר העולם ניסו להילחם בכאוס באמצעות ניסיון לקיים סדר הגיוני, תבניות ודפוסי מחשבה שיצרו הגדרות של זמנים חדשים והתייחסות לאלוהות המקומית.

אבי שפרבר עוסק באי הודאות ובחוסר הבטחון לעתיד. כל פסל בתערוכה מביא סממן פולחני שמטרתו להיאבק ולהתגבר על השליטה בלא מודע – מעין ישות קמאית מכושפת. כאלה הן היצירות המפתחות צורניות מחודשת לסמאל, המלאך השטני המיתי, סמל האכזריות והרוע, ללילית בת זוגו, האלה הזנותית המאיימת על כל יולדת וילוד ועל אטרופוס – הדמות הרת הגורל, שהאמן גוסטב דורה צייר יושבת על גג העולם בהשראת היצירה "העורב" של אדגר אלן פו. עוד בתערוכה, חפצים כמו קערת השבעה, שבאמצעותה נלחמו במחלות ובנזקים, הפיוטה ששמשה לסמל התייחסות לקבלת סגולות מרפא גורליות והסולם המסמל אפשרות לעליה מעלה וירידה מטה ומסמל מלאכים מושיעים.

אבי שפרבר יוצר כל תערוכה שלו אחרי מחקר, קריאה, נסיעה בעולם למרכזי תרבות ואתרים ארכיאולוגיים. היצירה אצלו מבוססת על תהליך לימוד ובחינה עמוק. בעניין זה ראוי לציין, כי בעניין האי ודאות, מחקרים במאה העשרים השוו פרקטיקה אמנותית עם מתודה מדעית ומצאו זיקה בין התפתחות באמנות ובפיזיקה המודרנית. הבחינה הביקורתית של הפיסול המודרני את אמצעי הייצוג של עצמו הושוותה לחקירה מדעית. השינויים המהותיים בתפקיד הצופה באמנות המאה העשרים פוענחו ביחס למעבר מפיזיקה ניוטונית לפיזיקה חדשה יותר, לתורת היחסות, לפיזיקה של חומר רך, ובפרט למכניקת הקוונטים. על יצירתו של אבי שפרבר ניתן לומר, כי באופן לטנטי, היא מצטטת מתוך אותם מפגשים ועולמות ויוצרת עבור הצופה הארה חדשה הניתנת להבנתו ולפרשנותו.         

   

דורון פולק / רוני ראובן

אוצרי התערוכה   

אי ודאות / אבי שפרבר

גורל היקום הוא מונח במדע הקוסמולוגיה. התאוריה המקובלת על פי המדע לבריאת  העולם היא תאוריית "המפץ הגדול", על פיה היקום מתפשט ללא מעצור עד אין סוף. תאוריה אחרת טוענת, כי התפשטות היקום תיעצר ויחל עידן של התכווצות היקום וכך חוזר חלילה, כלאמר יקום מחזורי. זו דוגמא לאי הודאות בחשיבה  המדעית  כפי שקרה פעמים רבות במהלך ההיסטוריה. המדע שהיה במשך אלפי שנים דטרמיניסטי והבנת התהליכים נשענה על נוסחאות שקבעו עובדות חד משמעיות, מתפתח ומגלה סתירות בנוסחאות המראות שהתוצאות אינן מדויקות. סיבות קטנות עלולות להביא לטעויות גדולות, כדוגמת "אפקט הפרפר".

אסטרופיסיקאים החוקרים את היקום יודעים לאמר כי בנוסף לחומר הידוע לנו קיים גם משהו נוסף שהם מכנים "חומר אפל", חומר שיודעים שהוא קיים אך לא ניתן להגדיר את מהותו. בין ההשערות קיימת השערה כי יתכן ו"החומר האפל" אינו חומר כלל ויתכן ואנו רק חלק של יקומים מקבילים. היקום מתפשט, הגלקסיות מתרחקות זו מזו במהירות הולכת וגדלה ויתכן כי חלק מהן כבר בלתי נראות, כוכבים שאולי יכלו להסביר את סודות היקום השאירו אותנו עם שאלות שלא תהיה להן תשובה.

מהאמור לעיל מסתבר כי הידע הקיים על התהליכים והכוחות הפועלים בעולם בו אנו חיים, הוא קטן ביותר ולכן מציאות חיינו כפי שאנו רואים ומבינים אותה היא כנראה מציאות מדומה ולמעשה אנו חיים בעולם של אי ודאות.

בדומה לתהליכים המתקיימים כבר אלפי שנים, כאשר המדע אינו מצליח לתת הסברים לתופעות טבעיות ועל מנת ליצור ודאות בחיינו, מתפתחים תורות והסברים מיסטיים לתופעות אלו. האדם כיצור תבוני מתקשה להשאיר שאלות לא פתורות המשפיעות על חייו בין שהן קשורות ליקום, לבריאה, ליצירת החיים או לבעיותיו השוטפות בחיי היום יום. האדם תוהה מאין בא ולאן הוא הולך ומה צופן לו העתיד, מה הוא גורלו ושאלות נוספות פילוסופיות, נפשיות ויום יומיות. כפי שהמדע מנסה להסביר את הסיבות לתהליכים, כך גם התורות המיסטיות מנסות לפענח את הסיבות ללא נודע בכלים אחרים וכך נולדו האמונות באלים, בכוחות עליונים, בעולמות אחרים ובאנרגיות לא ידועות.

חוסר היכולת להיות במצב של אי ודאות הביא לאמונה כי ישנן מהויות שמכוונות את כל מה שקורה ביקום. הן קובעות את גורל העולם ומהלך החיים של כל אחד מאיתנו, אין מקריות הכל נקבע ונכתב מראש. אך מה נקבע? יש המאמינים, כי למרות שהאדם חסר שליטה על המאורעות המהותיים בחייו יישנם אמצעים בעזרתם הוא יכול לקבל מידע על גורלו ולהשפיע עליו.

לא רק אמונות אי רציונליות גורסות כי אין מקריות, גם המדע מגיע לאותה מסקנה. התפתחות תורת ההסתברות במאה השנים האחרונות מסבירה כי אין מקריות וכל אירוע אקראי, יש לו סיכוי ולו קטן ביותר לקרות, על כן הוא אירוע טבעי, אפשר לחזות אותו ולכן אפשר להשפיע עליו.

גם אם קרה נס שבהגדרה הוא אירוע על טבעי מחוץ לסדר הרגיל, משהו לא צפוי במקום או בזמן, במרחב הסתברות הוא יכול לקרות. לכן הנס, על פי המדע, הוא מאורע טבעי, בעוד המיסטיקנים טוענים שהוא מבטא את רצון האל , או כח עליון אחר, השולט בגורל ולכן הוא מאורע טבעי.

הקבלה, בדומה למדע, גם היא קובעת כי הנס הוא מאורע טבעי. אלוהים ברא והכל נכלל בתוך הבריאה, כמו הפרי הטמון בזרע. האדם אינו מודע לכך, רק אלוהים יודע על קיומו ולכן זהו מאורע טבעי.

אי הודאות בעולמו של האדם מביאה אותו לשאול מהו סוד הבריאה? מי ברא את עולמנו ואותנו? מה יקרה בעתיד ולאן אנו הולכים? אנו מחפשים ורוצים לדעת מי הם הכוחות המכוונים את גורלנו וכאשר אין תשובות ודאיות נולדים פולחנים מיסטיים ואמונות.

בתרבות השומרית האמינו כי אנליל, אל הרוח והסער שיצר את השמים והארץ, הוא שמחזיק את לוחות הגורל המעניקים לו את השליטה על גורלנו.

במיתולוגיה היוונית היו המורות אלות הגורל , הן תוארו כשלוש אחיות זקנות ואכזריות. הן היו הכח שמעל האלים והאדם והן קבעו את אורך חייו של כל אדם. קלוטו טוותה את חוט החיים, לאכסוס קבעה את אורכו ואטרופוס גזרה את החוט, דבר שהביא למוות מיידי. הרומאים ידעו שפורטונה היא אלת הגורל והמזל והיא זו שמסובבת את גלגל הגורל, המתווה את המאורעות בחייו של אדם. דמויות כאלו התקיימו גם במיתולוגיות של תרבויות אחרות. 

ודאות המוות, הפחד ואי היכולת להינצל ממנו, הטרידו את האדם בשאלות של אי ודאות, מתי ואיך יגיע המוות? האם יהיה כרוך בסבל? מה יהיה לאחר מכן, האם המוות הוא סופי?

הצורך להתגבר על השאלות המטרידות הללו, העלה רעיונות של המשכיות החיים בדרכים אחרות.

מעת שגורש מגן עדן, האדם חותר להתגבר על המוות ולחזור אל חיי הנצח שהיו חיים ללא אחריות, ללא דאגה. 

בדתות המונותאיסטיות הנשענות על סיפורי הבריאה בתנ"ך קיימת התייחסות רחבה למושג גן העדן, שהוא, במקביל לגיהינום, המקום בו יוכרע גורלה של הנשמה אשר תזכה לגמול בהתאם למעשיה בעולם הארצי. המטרה של המאמינים, לחזור אל גן העדן, לזכות בחיי אלמוות ליד עץ החיים. 

כיום, כאשר מדברים על הימצאות טכנולוגיות חדשות והאפשרות להארכת תוחלת החיים למאות שנים, הנראית באופק, נשאלות שאלות פסיכולוגיות וסוציולוגיות, אלו חיים יהיו? מה נעשה בחיים ארוכים כאלו? מה מהות החיים הזו? האם נכון לשאוף לחיי אלמוות? אם נחזור לגן העדן הרי נאבד את הדעת בין טוב לרע, לא יהיה דבר שיעניין אותנו, החיים יהיו משעממים. מה בעצם נמצא שם? את הנחש? את התפוח האכול? את עלי התאנה שקמלו?

המצרים האמינו כי נשמתו של האדם אינה מתה. יש חיים אחרי המוות בעולם התחתון המתנהלים בדומה לעולם העליון, בציפייה לחזרה לחיים על האדמה מחדש. הם השתמשו בעין של הורוס כקמיע, המגן האולטימטיבי המהווה סימן לעוצמה והגנה. העין של הורוס יצגה גורל של חיים טובים, עושר ובריאות לחיים ולמתים כאחד. זו העין השלישית  הממונה על הידיעה והחיזיון, היא האחראית על הנבואה והראיה העל חושית ומאפשרת חיזוי העתיד והגורל. 

ראוי לציין, כי כאשר משה עלה להר סיני, לפגוש את אלוהים על מנת להביא את עשרת הדיברות והתעכב שם העם הרגיש נטוש באמצע המדבר וחש באי הודאות של שובו של המנהיג ובכוחו של האל. כתוצאה מכך בני ישראל ביקשו למצוא להם אלוהים אחרים, כדי שישיב להם את הביטחון, והשיגו זאת באמצעות פולחן לעגל הזהב שמיצג את האל המצרי אפוס, הקשור לפריון ולשפע.

באיסלם הסופי והדרוזי קיימת האמונה בגלגול נשמות על פיה, הנשמה חיה לנצח, גם הקבלה המציגה את ימות המשיח בהם המתים ישובו לתחייה. רעיונות כאלו מוצאים להם חסידים רבים בתורות העידן החדש.

רעיון המשיח שנתמך, בימי בית שני, על ידי הפרושים קיים גם בתפיסות נוצריות. תפיסות אלו טענו להישארות הנפש, לשכר ועונש לאחר המוות כתוצאה ממעשים טובים או רעים בחיים ולתחיית המתים. 

הקבלה גורסת כי הודאות תגיע דרך גלגול הנשמות. הנשמה עוברת תהליך אבוצוליוני, היא עוברת בין העולמות, מהעולם הפיסי אל העולם הטמיר וחזרה. באמצעות חופש הבחירה הנשמה מתפתחת ומתגלגלת, כשכל גלגול הוא שלב בהתפתחות אבולוציית היחיד. כך נשמה עוברת את חווית העולמות הפיסיים והנסתרים ועולה בעץ הספירות כדי לחזור כישות בשלה למקום ממנו באה. מהות החיים היא היעוד של כל יחיד לשקף את ההכרה שלו בבוראו. בדרך זו אדם שנברא בצלם אלוהים ממלא את ייעודו. אלוהים מתבונן בו ורואה את אלוהים, כך האדם חוזר להיות יחידה אחת עם האחד.

האנטרופוסוף רודולף שטיינר מנקודת מבט שונה מגיע למסקנה דומה. לטענתו, בדומה לחקר הטבע הקובע כי חיים נוצרים רק מתוך חיים, כך בחקר הרוח נפש מוצאה מנפש. הנפש בדומה לגוף נתונה לאבולוציה ממערכות  יותר נמוכות כך שהביוגרפיה של כל אדם התפתחה מצורה קודמת שלה, כלאמר גלגול נשמות. חוק הגורל לדידו הוא הדברים שעושה אדם במהלך חייו הנוכחיים, הם תוצאה של מעשיו הקודמים. בכוחה של התזה הזו להראות לאדם מאין בא ולאן הוא הולך. הקשר בין הישות (הנשמה) לתוצאות מעשיו הוא חוק הגורל (הקארמה). פעילותו היא  החורצת גורל והיא הזיכרון השמור בנפשנו וקושר אותנו לגורלנו. מעשי אדם במהלך חיים קודמים הם הסיבה להולדתו לתוך נסיבות חיים מסוימות חדשות וכך האדם יוצר בעצמו את גורלו. מסע האדם דרך מהלכי חייו על פי שטיינר, היא התפתחות כלפי מעלה שיעודה הוא להביא את האדם לחרות המוחלטת של רוח האדם, היא התכלית, שיא השלמות של התפתחות נפש האדם. 

ההודים מאמינים בגלגול נשמות ובכך שגורלם נקבע מראש. הם שואפים לשנות את גורלם, לעלות ברמות הקסטות באמצעות הטהרה. הם מקוים שככל שיטהרו את חטאיהם בחייהם ישפיעו על גורלם ויעלו במעלה הקסטות עד להגעה אל ברהמה, האל האחד.

סוג אחר של גלגול מחזוריות החיים הוא התפיסה הפילוסופית על פיה כל מה שקיים ביקום בעבר בהווה ובעתיד כבר התרחש וישוב להתרחש באותה מתכונת אין סוף פעמים בזמן ובמרחב. פילוסופיה זאת, אשר שורשיה במצרים העתיקה אומצה על ידי הסטואיקנים ביוון וחזרה  לתודעתנו בהגותו של פרידריך ניטשה.

תפיסה זו בכינויה "השיבה הנצחית" או "החזרה המתמדת" התבטאה במצריים בחיפושית הזבל כסמל ללידה מחדש וציפייה לחיים הבאים, בלוח השנה של המאיה והאצטקים כתפיסה מעגלית של הזמן (הזמן חוזר). אצל ההודים בהינדואיזם והבודהיזם גלגל החיים מיצג מעגל אינסופי של לידה, חיים ומוות באמצעותו מבקשים להגיע לשחרור (נירוונה). הפילוסוף המקראי קהלת גם הוא מדבר על החזרה המתמדת, "מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש".

ניטשה שואל אם אנו חיים וצריכים לחיות חיים אלו שוב ושוב בדיוק כפי שהיו החיים הראשונים, אין ספור פעמים, מבלי שיתחדש בהם דבר, האמנם אנחנו רוצים חיים אלו? ומכאן הוא מגיע למסקנה כי מאחר ואנו חיים והדברים בלתי נמנעים, יש לראות הכל בחזקת יופי. עלינו לשכוח מהעבר ולא להביט לעתיד אלא לראות את היופי ולאהוב את העכשיו, את הרגע הזה ולאמר לכל דבר בחיים כן, זוהי אהבת הגורל.

אלבר קמי ביטא פילוסופיה זו באמצעות המיתוס של סיזיפוס שברגע שהעלה את האבן אל ההר היא התגלגלה לתחתית וחוזר חלילה, סבל מעגלי שלא נגמר. בירידתו מההר ידע שלמרות שסיים את מלאכתו הוא מתחיל אותה מההתחלה. כך מצא אושר בחייו הסיזיפיים. 

לא רק שאלת המוות, גם אי הודאות של שינויים שישבשו את שאיפותיו במהלך חייו העסיקו את האדם, לכן האדם חיפש דרכים לדעת ואמצעים להשפיע על גורלו ולפזר את אי הודאות.

הקדמונים הבחינו בתופעות שונות המשפיעות על חייהם על הקרקע, בהקבלה לתנועת גרמי השמיים. בשאיפתם להגיע לאיזון בחייהם על פני האדמה, קשרו בין תנועת הכוכבים למאורעות בחייהם במטרה לדעת מה צופן להם הגורל ומה צפוי במהלך החיים.

האסטרולוגיה הניחה כי קימת קורלציה בין רגע ההולדת לבין מצב הכוכבים בקוסמוס באותו הרגע, כדברי קרל גוסטב יונג: "כל דבר הנוצר ברגע מסוים של זמן מקבל את התכונות המסוימות של אותו רגע".

התפתחות האסטרונומיה הביאה להתפתחות האסטרולוגיה, האמונה כי הכוכבים משפיעים עלינו וכי הבנת תהליכי השפעת הכוכבים תאפשר להבין מהי מטרת החיים, מה מועידים לנו השמיים, מהו גורלנו  ומה קובע אותו.

מטרת תורת האסטרולוגיה היא להבין את החוקים על פיהם מסודר היקום. עד למהפכה המדעית, האסטרולוגיה נחשבה למדע. האסטרולוגיה לא קבעה כי הגורל נקבע מראש, אלא את המרחב והגבולות בהם אדם יוכל להפעיל את חופש הבחירה שלו, באמצעות תאריך, שעת ומקום הלידה. מצב הכוכבים, המזלות ונתונים נוספים. בהתאם לחישובי האסטרולוגיה האמינו כי ניתן לחזות את הצפוי להתרחש בחייו של אדם, אך גם את יכולתו לבחור ולהשפיע על מהלכם.

לדוגמא, כוכב שבתאי הנקרא גם כוכב הגורל מסמל, בהתיחס למפת הלידה וקונסטלציית הכוכבים ברגע הלידה, את יחסי הזמן, הסבלנות, המגבלות, הקשיים והפחדים. כוכב שבתאי מציג את הדברים שאנו פוחדים מהם כמו ההזדקנות והמוות. הוא מבשר על עיכובים ועל חוסר מזל.

על פי גירסת הקבלה תחילה היה ריק. אלוהים הוא מעל הריק והיקום נוצר מרצונו. האל היושב במרומים, הוא השולט בקוסמוס והוא יצר את הבריאה שהיא תחילת מימד הזמן, הכוח המניע לעומת השקט של הנצח. הוא שולט בתנועת הכוכבים וקונפיגורציית הכוכבים ברגע הלידה קובעת את גורלו של כל אדם. 

השאלות הפתוחות ואיתני הטבע המשפיעים על חיי האדם, הביאו לאמונות בכוחות עליונים. בתרבויות שונות לכל תופעה בטבע טובה או רעה יחסו אל שהיה אחראי על התנהגות התופעה. לעומת זאת, בתרבויות שהאמינו באל אחד השולט בכל הפכו האלים לבני אלים,  או יועצים המסייעים לאל האחד בניהול העולם. האדם חיפש קשר עם האלים, על מנת להשפיע על הכח הקובע את גורלו.

יעקב אבינו בחלומו ראה סולם וראשו בשמים ומלאכים עולים ויורדים בו ובקצה הסולם "והנה ה' ניצב מעליו". בהקיצו, הוא מכריז "זה שער השמיים", כלאמר, מקום משכנו של הכח השולט, יוצר הבריאה, ממנו הוא מצפה שיגן עליו. בסולם המקשר בין שמיים וארץ, שליחי האל, המלאכים, עולים ויורדים בו ויוצרים את הקשר בין אדם לאלוהים ועל פי הפרשנות בשער השמיים נפגשים העולים הנושאים עימם את התפילות והבקשות והיורדים מביאים את התשובות.

גם בסיפור הבריאה הבבלי "אנומה אליש", מתואר דבר דומה. הבבלים מבקשים את הקשר עם האלים: "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשם בשמים". הם מבקשים לבנות מגדל במקום המפגש בין האלים היורדים משמים לאלים העולים מהשאול וקוראים למקום בבל, שבשפתם הוא "שער האלים".

ביהדות ובנצרות הסייענים לאל למטרות טובות היו המלאכים כמו המלאך גבריאל, המלאך רפאל ומלאכים אחרים. כנגד כל סייען טוב היה כח רע. הכוחות הרעים היו שדים ומזיקים למיניהם. ראש השדים בתרבויות הללו היה השטן (המכונה ביהדות סמאל) השטן הוא ראש הכוחות הרעים המורדים באלוהים. הוא זה המדיח את האדם למעשים שאינם מוסריים המשפיעים לרעה על גורלו, מונעים ממנו להגיע אל ייעודו. בקבלה כמו גם בנצרות , באיסלם וגם אצל ההודים, התפיסה היא שהמלחמה בשטן היא המלחמה ביצר הרע וההנחה כי האדם למלחמה מוסרית נולד. הנחה זו קשורה כאמור לגלגול הנשמות. כדי לעלות במעלה הספירות אל אלוהים. יש למלא את המאזן המוסרי אלוהי של הנשמה תוך התגברות על היצר הרע, כלאמר התגברות על השטן. מהמאה הרביעית השטן מקבל חזות פלסטית בעלת אופי דמוני. אדם עם אברי חיה, זנב, רגליים, ניבים, טפרים, כנפי תנשמת או עטלף וכיו"ב.

בת זוגו של סמאל (שטן) היא לילית אם השדים. מקורה של לילית הוא בדמונולוגיה הבבלית והשומרית. דמותה כאישה מכונפת עם שיער ארוך ופרוע וכוחות הטומאה נאחזים בשיערה. לילית ידועה כחונקת תינוקות, גורמת להפלות ומפתה גברים כדי להשיג את זרעם וללדת מהם אלפי שדים. כהגנה מפניה השתמשו בארצות המזרח בקמיעות ובקערות השבעה בהם דמותה אזוקה על מנת לנטרל את סכנתה.  

בחיפושיו אחר קשר אל הכוחות העליונים, במטרה לשנות את גורלו, ייחס האדם לכלים וחפצים יכולות להשפיע על כוחות אלו.

קערות השבעה היו בשימוש עמים שונים וגם ביהדות לאורך הדורות, בבבל, בארצות האיסלאם ועד ימינו. הקערות נועדו למטרות שונות, כמו רפואה, ביטול כשפים, התרת אחיזתם של שדים והגנה מפניהם ומצד שני הן נועדו להשגת משאלות מסוגים שונים.

על הקערות נרשמו שורות של תפילות ובקשות וכן צורות וסימנים מאגים, שמות שדים ומלאכים וכו'. ההנחיות לשימוש בקערות הסתמכו , בין השאר, על חישובים וחיזוי גורלות באסטרולוגיה. היו ממלאים את הקערה בחומר נוזלי, יין, מים או שמן, אותם היו שותים, או סכים בו את הגוף.

בין הצורות של בעלי החיים המאגים המצוירים על הצלחות מופיע גם הנחש, לפעמים שני נחשים ולעיתים האורובורוס, הנחש האוחז בפיו את זנבו.

מאז ומעולם היו לאדם רגשות מעורבים כלפי הנחש, יוחסו לו כוחות נסתרים והוא עורר איבה ואימה מצד אחד והערצה עמוקה מצד אחר. הוא נתפס כישות ממיתה, אך גם מרפאה. הוא מכיל בתוכו את הטוב ואת הרע בישות גשמית אחת. בגלל סיפור הגרוש מגן עדן הוא נחשב לכח רע ואף מיצג את השטן, אך מצד שני הוא סמל הרפואה. הנחש המעגלי, האורובורוס, האוחז בזנבו, מיצג במיתוסים שונים את כוחו הכפול של הנחש, הוא מרעיל ומרפא, הוא מגן או כולא. במזרח התיכון, באירן וברומא, שימש הנחש העגול כסמל של הקוסמוס ושל רעיון הנצחיות. רעיון זה מצוי גם בדתות הגנוסטיות שהמעגליות מיצגת את נצח מעגל החיים (מוות ולידה מחדש).

כאמור הקערות שימשו בין השאר לצרכי הגשמת משאלות באמצעות כתיבת מילים של בקשה, תחינה או תפילה או קללה. בין השאר, שולבו בקערות השבעה המילים "שמע ישראל", שהן המילים הראשונות של קריאת שמע. קריאת שמע היא הצהרת האמונה היהודית בה' הידיעה ויהודי מצווה לקרוא אותה מספר פעמים ביום. בהשפעת קמיעות הליניסטיים, קריאת שמע הפכה למנהג מאגי כסגולה להגנה, אריכות ימים והרחקת הרוע שמקורו בשדים וכישוף.

חפץ אחר לו מיוחסים יכולות השפעה על חיי האדם הוא חנית הגורל שנשמרה בארמניה, במנזר גגהרד GEGHARD)). חנית הגורל היא החנית בה דקר החייל הרומאי לונגיוס את ישו על הצלב וגאל אותו מייסוריו. על פי המסורת הנוצרית מי שמחזיק בחנית מחזיק בכח הקובע את גורל העולם.

הדקירה של ישו היתה הרת גורל – חדירת החנית לגופו שחררה את נשמתו של ישו ופתחה את הדרך להצטרפותה של רוח הקודש לכלל בני אנוש. רוח הקודש היא פן של האל, החלק הנקבי שבו. יש אומרים האלה האם, מעין אשתו של אלוהים. כך הישות הנשית, רוח הקודש, ליוותה את ישו לאורך חייו. מרים אימו היתה הבתולה שהרתה מרוח הקודש. כשהוטבל ישו על ידי יוחנן המטביל ירדה עליו רוח הקודש ולפני מותו על הצלב, אמר לתלמידיו כי ימות אך רוח הקודש תעבור אליהם. 

חוקרי אומנות ימי הביניים טוענים כי הפצע בצלע ימין של ישו, מקום חדירת החנית מוצג באומנות תקופה זו כוגינה. נקודת מבט דומה מוצגת  על ידי קטרינה מסיינה שחיה במאה ה-14 והוכרזה כקדושה על ידי הכנסיה הקתולית. במכתביה מתיחסת קטרינה אל האיחוד עם ישו כברית נישואין כדימוי של איחוד מיני "ובשרו כגוף הכלה המתוקה". החדירה אל בשרו של ישו וההתאחדות עימו כמו גם החסד, הסליחה והאנושיות הופכות אותו לנשי. גם ציורה של ביאנקה אשל-גרשוני: "ישו ממין נקבה" מתייחס אל ישו באותה גישה.

הפחד מפני כוחות קמאיים הוביל חברות רבות בעולם להאמין בכישוף ובכך שלאנשים מסוימים, שמאנים, יש יכולות להביס את הכוחות המאיימים או להשתמש בהם כדי לפגוע באויבים ולהסיר את אי הודאות בחיי אדם. אותם שמאנים, על מנת להשתמש בכוחותיהם, היו זקוקים לעזרה של כוחות עזר עליונים, להם קראו  באמצעות אביזרים, שיקויים, מרקחות וריחות שהיו חלק מטקסים ופולחנים מקודשים.

טקס כזה כבר נזכר בתנ"ך, בסיפור בעלת האוב בעין דור. שאול, בהבינו את תמונת המלחמה ואת תבוסתו הצפויה, חיפש בתסכולו כל דבר שיוכל לעזור לו וכך פנה אל בעלת האוב "המכשפה" כדי שתעלה את שמואל הנביא באוב, בתקווה שהנביא יטכס לו עצה ויעזור להביס את הפלישתים. בעלת האוב אכן העלתה את דמותו בטכס "כישוף" אופייני.

שבטים אינדיאנים בדרום אמריקה השתמשו במגזרות נייר עץ בדמות אלים כדי לבקש את השפעתם במיגור כוחות הרוע וכן בניסיונות לתקשר עם הרוחות המאיימות ולפייס אותן.

במרכז וצפון אמריקה השתמשו השמאנים בצמח הפיוטה, צמח הזיה ששימש לדבריהם להרחבת המודעות,  באמצעותו היו חווים הזיות חזותיות ושינוים במצב התודעה. לפי אמונתם, צמח הפיוטה הוא ישות המביאה אותם לגילוי מציאות אמיתית הניתנת לניצול ומנחה את "המכשף" אל הדרך הנכונה. כך "המכשפים" מקבלים עוצמה ומסרים מעולם הרוחות המאפשרים חיזוי העתיד והנחיה לפתרון בעיות מעשיות כמו פעולות מרפא, זמני זריעה, נישואין.

גם לאחר שקבלו את הנצרות , שבטים רבים משלבים טכסי "כישוף" בריטואלים הנוצריים ובהם לדוגמא: ישו הוא אל השמש והיהודים מיצגים את כוחות הרוע.

בתקופת ימי הביניים האנשים האמינו שהם חיים בעולם ישויות וכוחות על העשויים להשפיע על הנפש הלכודה בגוף, להתפתות על ידי שדים ומזיקים או ללכת בדרך היצר הרע ולכן יש להגן עליה. ההגנה על הנפש עשתה שימוש בפסלוני המלאך מיכאל ובאביזרים אחרים. כדי להציל את נפשם מהסכנות השונות היו משתמשים בשרשראות עם מטבעות וטבעות שהוטבעו עליהם סימנים שונים והיו מוסיפים טקסטים כתובים בהתאם למטרה, קללה או ברכה.

להגנה מפני כישוף והגנה על הבית השתמשו במראות  מעוצבות ובסימנים שכללו בין השאר סימנים כמו מגן דוד ואותיות עבריות. היו תולים או קוברים בפינות הבית או על מפתן הדלת נעליים, בגדים קרועים, חלקי גוף דקורים במסמר או סכין. אביזר נפוץ להטלת קללה על מישהו או משהו היה סולם מכשפות –סולם מטאפורי עשוי מנוצות שאיפשר למכשפות להיכנס לביתו של המקולל. 

רנסנס "הכישוף" מתרחש בתקופה האחרונה, עידן הניו אייג, במקביל לעליה בהתעניינות באסטרולוגיה, קלפי הטארות, קריאה בקריסטלים, אשר נתפסים כדרכים לשימוש במקורות כוח בלתי נראים. ככל שאנשים התיאשו לחולל שינוי בשיטה הקיימת וחשים תסכול, הם פונים לכישוף כלאמר לכוחות הנסתר. נראה כי בימינו רבים עוסקים בכך כחלק ממסחור הכישוף והניכוס התרבותי של כוחות הנסתר המתלווה אליו.

הקושי בחיזוי הגורל, הבנתו והיכולת להשפיע עליו יצר שיטות ניבוי וחיזוי שונות כגון: אסטרולגיה, נומרולוגיה, קלפי טארוט, כישוף, קריאה בקריסטלים ועוד. פעמים רבות אדם נקלע להתלבטות בבחירת דרכים מנוגדות שיקבעו את עתידו. אנשים המאמינים בגורל שנקבע מראש משתמשים בין השאר בשיטות של הטלת גורל. משמעות הטלת הגורל היא שהגורל יכול להשתנות בדומה לנחש שמשיל את עורו וכאילו נולד מחדש. הטלת הגורל היא חלק מתהליך מחזוריות החיים של לידה, חיים, מוות וגלגול נשמות וכדברי ר' נחמן מברסלב, הטלת גורל נעשית במסגרת המאמץ להגיע להתחלה של כל ההתחלות. בהטלת גורל משתמשים בתרבויות שונות ברחבי העולם כבר מקדמא דנא, בכלי עזר, כמו קוביה, מיון אקראי של קיסמים, הטלת מטבעות, צרוף קוים ונקודות אקראיות בחול, הטלת קונכיות ועוד. המשותף בין שיטות אלו הוא האמונה שהשיטה מביאה לבחירה הנכונה, מאחר והיא נשלטת על ידי כח עליון.

בימים קדומים הפילו גורלות נחש (ניחוש) מסיבות שונות. לצורך הכרעה אם לצאת למלחמה, בחירת אדם לתפקיד, חלוקת רכוש או שאלות גורליות אחרות בהם היה צורך בהפלת הגורל מתוך אמונה שהתשובה ניתנת מידי האל ועל פי רצונו. אחד מאמצעי הנחש היה האורים והתומים. בתנ"ך קימות דוגמאות רבות לתהליך זה, לדוגמא, ניסיון שאול לבדוק מי הפר את השבועה של איסור האכילה לפני הקרב עם הפלישתים: "ויאמר שאול אל ה' אלוהי ישראל הבה תמים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו. ויאמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן" שמואל א',י"ד…

בתרגום השבעים קיים הסבר לאופן השימוש באורים ותומים. אלו שני סוגי אבנים אשר כל אחד מציין הכרעה אחרת מאחר והשאלה והתשובה בינאריות. לאחר השאלה הכהן מכניס ידו לאפוד והגורל הוא אחת משתי האפשרויות.  הסבר זה מוצא חיזוק בטקסטים מסופוטומים. האורים מלשון ארירה מציגים את הבחירה השלילית בעוד התומים, מלשון תמימות, שלמות, מציגים את הבחירה החיובית.

בתרבויות היוונית והרומית, הטלת הגורל הפכה למשחק תחרותי והתפתחה  למשחקי מזל והימורים. כך הם שיחקו בגורל מכאן הביטוי "שחוק הגורל".

במאה ה-15 החלו באיטליה לחזות את העתיד ואת השאלות הכרוכות בהתלבטות והנובעות מאי הודאות בחיי אדם, באמצעות קלפי הטארוט. קימות עדויות שהקלפים שימשו להגדת עתידות ואולי גם לכישוף במשך כ-400 שנה. הקלפים שמרו על מסגרת הסמלים המקורית ורק הפרטים בציורים השתנו. יש המייחסים את ציורי הקלפים לכת חכמים בעלי תודעה רוחנית גבוהה, אך במציאות הקלפים היו בשימוש במועדונים מפוקפקים של הימורים, יין ופריצות.

מה היה תפקיד הציורים המורכבים במקומות מפוקפקים אלו? צריך לזכור שבתקופה ההיא תחושת החטא בבתי הימורים היתה משמעותית ועולם הטארוט שימשו כעולם מוסרי חילופי, עולם עמום ומורכב שמתערבבים בו חיים ומוות, מלאכים ושדים, אלוהים והשטן. 

במאה ה-18 נעשה שימוש נרחב בקלפי הטארוט להגדת עתידות ובהמשך נוצר קשר בין הטארוט ותורת הקבלה, בהשראתו של המיסטיקן אליפז לוי. לוי גרס כי הגדת העתידות, הכישוף והמאגיה באמצעות קלפי טארוט, יש להם חוקים מדעיים.

בקריאת קלפי הטארוט ישנן משמעויות גם לצבעים, לדמויות, למספרים, לחלקי הגוף והעצמים, היחסים ביניהם, מיקומם היחסי ביניהם ומצידי הקלף, הפעילויות והתנועות המוצגות ועוד. דוגמה למשמעויות הציורים ופרטיהם אפשר לראות, בין השאר, בקלף השטן.

השטן הוא ביטוי לרוע וקשור לעיסוקים אפלים כמו כישוף מזיק ומאגיה שחורה, אך בהבעת פניו החייכניות אפשר גם לזהות אותו עם האל פאן שהוא פרוע ויצרי המיצג כוחות טבע קדומים. רגלי העז של השטן מתארים משהו קדום וחייתי, הפס השחור בתחתית הקלף מייצג רוע ורשעות, האופי האנרגטי של הקלף מודגש באדום של רגלי השטן, את העירום החושני וההבעה המחייכת של דמות השטן והשדונים מיצגת חגיגת יצרים ומיניות, גוף השטן בציור אדם וחיה מיצג את איחוד הניגודים, מצד שני אלו שני קטבים המציינים כי השטן שובר את הסדר המקובל.

ישנם רבדים נוספים רבים אחרים בקלף המצויר שמבטאים יחס בין הפרטים והצבעים לתכונות שמציג השטן ומאפשרות קריאה ויחוס למקרים ספציפיים בהתאם לשואל והקורא בקלפים.

דוגמה נוספת היא קלף הגלגל. הפרוש המילולי של קלף זה הוא "הגלגל של פורטונה" (אלת המזל והגורל של הרומאים המגלגלת את גלגל הגורל). הקלף משמש כסמל לתהפוכות הגורל הבלתי נמנעות. גם לפרטים בציור זה רבדים רבים המבוטאים בפרטי הציור. הרעיון הכללי הוא שהגלגל  מעלה את מי שלמטה ומוריד את מי שלמעלה, כלאמר ביטוי למהפך לטובה או לרעה, כי המצב בחיים אף פעם אינו יציב ונמצא תמיד באי ודאות. בשיא הגלגל נמצא הכתר המבטא את נקודת השיא, לכאורה נח ביציבותו, אך זו אשליה. לעומת זאת, הדמות העולה יושבת בביטחון בעוד בדמות היורדת נגררת על ידי הגלגל. בכל סיבוב גלגל המזל נע בתנועה מעגלית, חוזר לנקודת המוצא ופותח מחזור חדש, כלאמר קלף הגלגל מבטא סגירת מעגלים בין אנשים מהעבר, בין גלגולים קודמים וכו'. גם לקלף זה רבדים רבים נוספים, המבוטאים בפרטי הציור ומאפשרים לקורא בקלפים ליחס תכונות, מעשים ועתידות לשואל.

התפתחות המדע במהלך ההיסטוריה מצביעה כי תגליות רבות שינו את האמונות ונקודות ההשקפה באשר לכוחות המשפיעים על חיינו. על כן, יתכן, כי בעתיד תגליות חדשות אולי יאמתו תאוריות מיסטיות הקיימות באמונות שונות.

בינתיים, דבר אחד ברור, חידת הגורל אינה פתורה. אנו נמשיך לחיות חיים של חוסר ודאות ולתהות על מהות חיינו, לאן הולכים? ומה יהיה?

ברגע נתון בהווה נדמה לנו שהמציאות הנראית בעינינו יציבה וברורה, אך מעקרונות המדע, ניסיון העבר והמחשבות על עתיד, אנו יודעים כי זו מציאת מדומה. נחווה אירועים בלתי צפויים טובים או רעים, אך איננו יודעים מהם, מתי ואיך יקרו בהמשך.

גורלנו איננו ברור, החיים הם מצב של אי ודאות והפחד מהלא ידוע גורם לנו לחיפוש נקודות אחיזה. על מנת להרגיש יציבים אנו מתפללים לאלוהים או כוחות אחרים ונעזרים באמונות, שיטות ועזרים, ברובם מיסטיים.

בתערוכה נעשה ניסיון להציג את חלל אי הודאות בחיים באמצעות סימבולים של אפשרויות לניסיונות אחיזה בודאות.

ביביליוגרפיה

1. הגיון הגורל – עלי מרצבך
2. אסטרולוגיה ומגיה בהגות היהודית – דב שורץ
3. שדים, רוחות ונשמות – גרשום שלום
4. מאגיה ומיסטיקה ביהדות – רוני שיר
5. שערות, לילות וקרני אשמדאי – נעמה וילוז'ני
6. חכמת הטארות – אליזבט הייך
7. חווה ולילית – ניצה אברבנאל
8. משנתו של דון חואן – קרלוס קסטנדה
9. אסטרולוגיה וקבלה, אנטומיה של גורל – זאב בן שמעון הלוי
10. לכל הרוחות והשדים – קטלוג תערוכה – לחשים וקמיעות במסורת היהודית
11. חקירת שדה המקור – דיויד וילקוק
12. תפילה, ניסים ומסתורין – הרב שרגא ברג
13. מסע אל עולם הנסתר – יונתן קיינר, קול ריידר
14. ויקה – סקוט קנינגהם
15. היסטוריה של הכישוף – ג'פרי ב. ראסל, ברוקס אלכסנדר
16. ליל כל המכשפות – דבורה הרקנס
17. ישו – דוד פלוסר
18. מחלוקת המשיח – ישראל קנובל
19. ספר המאגיה והמסתורין – יחיעם פדן, יעל ענבר
20. קטלוג תערוכה – SPELLBOUND MAGIC RITUAL & WHITCHCRAFT
21. THE OCCULT WHITCHCRAFT & MAGIC IN ILLUSTRATED HISTORY – CRISTOPHER DELL
22. חתום בכוכבים דימוי וסמל בגלגל המזלות – קטלוג תערוכה במוזיאון ישראל
23. MAGIC THE WESTERNTRADITION FRANCIS KING
24. אסטרופיסיקה למי שאין לו זמן – ניל דה-גראס טייסון
25. הוולדות חוזרת וחוק הגורל – רודולף שטיינר
26. יעקב סיפורה של משפחה – יונתן גרוסמן
27. יעקב – יאיר זקוביץ
28. צלחות השבעה יהודיות בעת החדשה – יובל הררי
29. מסות על אהבה – חוזה אורטגה איגסט
30. הכישוף היהודי הקדום – יובל הררי
31. אחותו של צייד המכשפות – בת אנדרדאון
32. נומרולוגיה חכמת המספרים – לילי רוזנפלד
33. שדים יהודיים – חגי דגן
34. כף היד כראי הנפש – תלמה בריל
35. המסתורין שבכפות ידינו – יעל האפט-פומרוק
36. אסטרולוגיה ומגיה בהגות היהודית בימי הביניים – דב שוורץ
37. בלחש – דורית זילברמן
38. שערי תקווה שערי אימה – נחום מגד
39. הטלת גורל אלוהים ואדם במסורת היהודית – שרגא בראון
40. קורס אסטרולוגיה – גידי גלבוע
41. יצורי הפלא במדרש ובמדע – נתן סליפקון
42. הדרך לגן עדן מחקר חוויתי בתרבות סין הקדומה – אליזבט רושא דה לה ואלה
43. מסעות הנפש –גן עדן במחשבה ובדמיון בספרות הקבלה בימי הביניים – אבישי הר אשר