תערוכות בחו"ל
אבי שפרבר / פרויקטים בינלאומיים
הפסל "אוטופיה" – התערוכה הבינלאומית לפיסול צ'אנגצ'ואן סין.
נושא העבודה היה התייחסות האמן לאוטופיה הקומוניסטית, שנוצרו בה סדקים באותה עת בסין. המושג אוטופיה פירושו מקום שאינו קיים, ובו החיים מתנהלים על פי אידיאלים ברורים. עד כה היו האידיאלים ידועים והחיים שורטטו בקווים ברורים. כיום בעידן הפוסט מודרניזם האידיאלים היטשטשו, ונראה, כי הכול אפשרי וממשי והאוטופיה נשארה תלויה בין שמים לארץ. הפסל הבנוי מגוף דמיוני עם כתר של מלכות ועיגול המסמל שלמות. האור והאוויר עברו דרך הפתחים באבן המרכזית בפסל.
הפסל "שנאי תרבות" – תערוכת "רשת" לצד פרויקט ה"דקומנטה", קאסל גרמניה.
שיירות של עמודי חשמל כיום, בעולם המודרני – במקום השליחים,הרצים, המרכבות ושיירות הגמלים, הפכו לעורקי חיים המעבירים מידע ואנרגיה. עמוד החשמל מהווה עמוד "שנאי תרבות" משמש כאמצעי תמסורת חדש ומעביר את זרם התרבות אל העתיד. הפסל מורכב מעמוד מתכת ובראשו אבן. האבן מסמלת את המבודד המודרני וצורתה מעוצבת כחיטה – ביטוי לזיכרונות נוסטלגיים של הצרכים הבסיסיים של החיים.
הפסל "קמה" – תערוכת "צמיחה" בחלל "אפקס" – פסטיבל אדינבורו סקוטלנד.
הפסל קמה הנו חלק מהמיצב "בר", שהוא מצד אחד, שם נרדף ללחם ומזון, מסמל יבול להמשכיות ומחזוריות, ומצד שני, הוא שדה לא מעובד המסמל איזור פרא וחירות. הפסל "קמה" מסמל שדה חיטה, שדה מעובד של תבואה ויבול שעלה יפה. הוא עשוי משיש יווני לבן וברזל בנין. התערוכה הוצגה כחלק מהפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון.
המיצב "אדמה" – תערוכת "מבט לטבע", "מוזיאון הטבע" ביינג'ין, סין.
בספר "בראשית" הופרדה האדמה מהמים ואז נבראו הצמחים, החי והאדם. העולם נברא כמחזור חיים. המיצב דן במארג היחסים ומרכיבי הטבע השונים. הוא בנוי מאבני נחל המסמלים את הזמן והמחזוריות, החריטה על האבנים מסמלת את החיות המפיחות חיים באבן. האדמה המכוירת יוצרת דימוי של זחלים הנולדים מהאדמה אך גם שבים אליה. השיבולת המפוסלת מסמלת את עולם הצומח ואת מעשי האדם בטבע. לצד הפסלים מוצגים תצלומי מיצב חיטה בטבע.
הפסל "מזכר" – תערוכת "הספרייה הנודדת 2" – "גלריה קרדו", פריס
תערוכת "הספרייה הנודדת" הוצגה לראשונה בבינאלה בוונציה וכללה מאות יצירות של ספרי אמן מקוריים. לתערוכה בפריס, שארגנה עמותת "זיכרון העתיד", כסמל לדיאלוג, רעות, סובלנות ושיתוף פעולה – צורף הפסל "מזכר", המסמל את לוחות הברית המיתולוגיים. שני הלוחות העשויים מאבן ועליהם מוטבעות מילים ואותיות קדומות מוצמדים באמצעות מהדק תעשייתי מודרני ממתכת.
תערוכת "מפל מים", Gallery NAVE, בוסטון
בתערוכה הוצגו תצלומי תיעוד בעריכת האמנית כרמלה ברג מתוך המיצב "עץ החיים" בים המלח. המיצב הוצג כחלק מתערוכת "אלמוות" ביפו, ובמרכזה עץ החיים, הנטוע במלח, עשוי מברזל מצולע עם העלוות דמויות כנפי מלאך. פסל העץ נבנה בהשראת סולם המעלות, שדרכו ניתן להגיע לעולם הנצח שכולו טוב. כמו כן הוצג גם תיעוד מהמיצב "חוצים את הים" שהוצג בעיירה מעלות. המיצב כלל אבנים, שציינו את ממד הזמן והן הונחו על משטח זכוכית, שנתמכה על ידי קני סוף כביטוי לחומר שביר. המיצב בנוי על המיתוס הקשור בחציית ים סוף של בני ישראל ומסמל יציאה מהמצר אל המרחב, שמשמעותו, ביצוע הבלתי ניתן להשגה, שיוכל להיעשות על ידי מנהיגות אמיצה.
אבי שפרבר מפסל את הסביבה
אבי שפרבר הוא פסל אבן ישראלי בינלאומי, במקצועו הפורמלי משמש כמהנדס תנועה האמון על תכנון נתיבי דרכים.
מושג ה"מיפוי" בפעילותו הכפולה של אבי שפרבר כמהנדס וכאמן מקבל משמעות מיוחדת הן בהתייחסותו לסביבה הפיזית בה הוא פועל והן בשימוש בחומרים המסיביים המרכיבים את פסליו, הבאים מן הטבע.
במבוא לתערוכתו "הכיוון מערב" שהוצגה לפני כעשור ב"גלריה שטרן" היוקרתית בתל אביב כתבתי, "כי יש משמעות מיוחדת למיקומי פסליו של שפרבר במרחב הציבורי. אבי שפרבר המשמש כמהנדס תנועה מודע היטב לתיפקודו של המקום, למהותו של המרחב, שבו אנו נעים ופועלים." נושאי המרחב השתנו ללא היכר במילניום השלישי. קריאת החלל השתנתה – (ע"פ מאמרה העוסק במרחב של דרורית בן אריה) – כחלק מקריאת המציאות, הממשית הוירטואלית שנעשתה מורכבת יותר והמכילה רבגוניות של מרחבים קישוריים ומימדיים. על פי הפילוסוף מישל פוקו – "המחשבה המערבית עברה מצורת ארגון ציר זמן לצורת ארגון של ציר המרחב. ציר הזמן חשוב בכינונה של המציאות, אבל אנו חיים בעידן של הבו זמניות, בעולם של פחות חיים מלאים המתפתחים מבעד לזמן, ויותר ברשת המחברת נקודות ומצליבה את חוטיה". דברים אלה מביאים הדגש מיוחד לעבודה הארצית, הפזיית של אבי שפרבר, ההתעקשות האמנותית שלו לעסוק ב"נראה" ב"גשמי", באבן הניתנת למישוש, אך בו זמנית במשמעות הנרחבת הגדולה של האבן כפורצת גבולות, בחומר הטבעי, המסמל נצחיות ומעבר אל העל-זמניות.
התערוכה הנוכחית בחלל "זמן העתיד" בפריס עוסקת בתרגום נושא המיפוי של הסביבה. שרטוטים דו-מימדיים של צמתי דרכים אורבאניים, בהם היה קשור אבי שפרבר כמהנדס, או מיפוי של אתרים נודעים בצמתים מרכזיות בעולם, אותם הוא הפך לפסלי אבן תלת מימדיים, תוך יצירת שפה חדשה. שרטוטי הכבישים הפורמאליים, המופיעים בכל טלפון נייד אישי שלנו, בעידן השעתוק הדיגיטלי ושל ה"וויז" ו"הג'י.פי.אס", היוו השראה לפסליו של אבי שפרבר והפכו להגרופילים של שפה חדשה המתארת את תקופתנו.
כל הפסלים עשויים מאבן טבעית שמקורה בטבע, ובמיומנתו הפיסולית הוירטואוזית של אבי שפרבר, המפליא לגרוע מגוש האבן את החלקים המיותרים. התערוכה מציגה פסלי אבן סמליים, המדגישים את מלאכת מיומנותו של האמן, צילומי הפסלים עצמם וסדרה של שרטוטי המפה מהם הוא קיבל את השראתו ליצירות.
דורון פולק / אוצר
מטמורפוזה
בספריו וסיפוריו הסופר פרנץ קפקא דן במצבו הקיומי של האדם ומציג שאלות הנוגעות ליחסי היחיד בינו לבין עצמו ובינו לבין החברה. הוא מעלה את השאלה של היחיד "מי אני"? ומה התיחסותי לחברת בני האדם הסובבת אותי? ומצד שני קובל על היחס המשפיל והמנוכר של החברה לאדם בודד והקבוצות החלשות בקירבה.
קפקא מעלה את מחשבותיו באמצעות סיפורים פנטסטיים ועל טבעיים. ברבים מסיפוריו הוא משלב חיה המשמשת מטפורה לאדם בודד, מושפל ומנוכר. דוגמא מוכרת היא ספרו מטמורפוזה (הגלגול), המתאר סוכן ביטוח החי בשיגרת חיים אפורה במסגרת משפחתו ועבודתו הרוטינית ושיום אחד הוא הופך לחרק, אירוע זה מחייב אותו ואת הסובבים אותו לבחון מחדש את מערכת היחסים בינו לבין עצמו ובינו לבין החברה במצב החדש. המטמורפוזה (הגלגול) הוא מטפורה לתיאור הטרגדיה של אדם שחדל למלא את תפקידו בחברה והופך בעיניה לחרק שיש להיפטר ממנו. הסיפור כתוב בשפה ניטרלית, יבשה, המדגישה את הסיוט של הקיום בעולם חסר ערכים, חסר אנושיות, עולם של חיי השפלה ובדידות.
העבודה "מטמורפוזה" מהדהדת את מחשבותיו ורוחו של קפקא באמצעות יצירה תלת מימדית מחומרים נייר (ספר) ,ברזל, אבן ופרספקס. היצירה מורכבת מהספר "מטמורפוזה" של קפקא המוצג ובו משולבות דמויות אדם מחוטי ברזל היוצרים שקיפות וריקנות בתוך קו המתאר, חרק עשוי אבן עם חוטי ברזל ולוח פרספקס שחור.
השילוב בין הספר והדמויות מבטא שילוב בין הספרות ואמנות החיים האמיתיים כביטוי למעבר מעולמו הפנימי של פרנץ קפקא אל המודעות הפנימית של הקורא, בעוד החומרים ברזל ואבן מדגישים את המעבר מרוחניות לחומריות. (צריחך לזכור כי קפקא חי בתקופת המהפיכה התעשייתית באירופה).המתכת מציגה את מערכת היחסים הקרה בין האדם וסביבתו , מערכת תעשייתית סגורה וקרה, האבן השחורה מסמלת תחושת כובד ואימה ובפרספקס השחור משתקפת המציאות.
הדמויות השקופות מבטאות את האדישות, הריקנות, את הריחוק, הניכור וחוסר הנוכחות הרגשית.
קפקא שיצר סיפורים אבסורדיים, מסר את כל כתביו, רשימותיו ויומניו לידידו מכס ברוד וציווה עליו לשרוף את כולם במותו. מכס ברוד לא מילא את בקשתו הוציאם לאור וכך פרנץ קפקא הפך לאחד הסופרים החשובים בתרבותנו. תו המחיר בגב הספר מדגיש את קו האבסורד בספרותו בחייו ובמותו.
העבודה המוצגת מנסה לבטא את יחסי הזרות, התפוררות הזהות, הבדידות והניכור של האדם ושל החברה המתקיימים אז ועתה והיו נושאים מרכזיים ביצירתו של פרנץ קפקא.
אבי שפרבר
"רקוויאם לים המלח"
ים המלח הוא חלק מהתופעה של תזוזת לוחות טקטוניים במעבה האדמה. הגאולוגיה שהתרחשה החל מלפני 25 מיליון שנים וממשיכה עד היום. התנגשות הלוחות והערבי והאפריקני יצרה את השבר הסורי-אפריקני, שאורכו כ-6000 ק"מ בין דרום טורקיה לאורך ארץ ישראל וים סוף, עד מרכז אפריקה.
באזור ארץ ישראל, הים היה רחב מאוד וכיסה את רוב שטחה אך תהליכי התאדות המים ייבשו את הים, הוא התכווץ וכיום נותר רק שריד ממנו, המוכר לנו כים המלח.
לאורך ים המלח עוברת דרך ראשית, הממשיכה לאורך הבקע בה עבר האדם הקדמון מאפריקה לאסיה ומאז עברו בה עמים רבים. נמצאו לאורכה וגם באזור ים המלח, שרידים רבים של ישובים ותרבויות בתקופות שונות החל מלפני 10,000 שנה. כמו כן נמצאו עדויות בכתב בהן התיחסו בכל הדורות למימי הים ואל חומרי המרפא המצויים בו.
ים המלח הוא הנקודה היבשתית הנמוכה בעולם ובהתיחסויות מיסטיות הוא נחשב למקום הקרוב ביותר לשאול. הרומאים היו הראשונים שקראו לו הים המת, מאחר ולא נמצאו בו חיים ובהמשך קיבל את הכינוי ים המוות. סיפורים ומיתוסים התפתחו לאורך השנים, בהשראת הנוף המיוחד של השבר הטקטוני האקלים החם והיבש ומימיו המלוחים.
זכור הסיפור התנכ"י, לפיו אלוהים המטיר אש וגפרית על סדום ועמורה והשמיד אותן. החטא של אותן ערים היה , כפי שנכתב בתנ"ך :"אנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד" (בראשית י"ג, יג'). הערים סדום ועמורה הושמדו אך נשארו בתודעת תרבות המערב כסמל הרוע והרשע.
במחצית המאה העשרים החלו תהליכי פיתוח באזור ים המלח ובקעת הירדן. כתוצאה מכך פחתה, באופן דרסטי, כמות המים הזורמת מהירדן בנחלים נוספים אל האגם. תופעת התאדות המים התגברה כתוצאה מבניית בריכות אידוי להפקת האשלג. פעילויות אלו גרמו לשינויים סביבתיים אקולוגיים ונופיים מרחיקי לכת שחלקם בלתי הפיכים.
מפלס המים באגם ירד ושטחו הצטמצם, נוצרו בולענים, בעיקר בצפון האגם, המסכנים את הישובים ומפעלי התיירות באזור. שטחו הדרומי של ים המלח מכוסה בריכות אידוי שמימיהן נשאבים משטחו הצפוני ומפלס הים יורד מידי שנה. נראה שהמשך ירידת מפלס המים יביא את ים המוות אל סופו ויחד עם הים, ייעלמו החיים, התרבויות והמיתוסים שהתפתחו סביבו.
המיצג "רקוויאם לים המלח" שהוצג במאי 2017 על גג מלון סטורניה בונציה, במסגרת תערוכת יבשות נעלמות, השקיף על גגות ונציה. המיצב מתאר את הבריחה של לוט ומשפחתו מסדום המושמדת על ידי האל, כעונש על מעשיה הרעים של תושביה, כסימבול להיעלמותו של ים המלח הנובעת ממעשי האדם אל מול ונציה השוקעת, הצועדת באותה דרך אל גורלה.