"גרגרי מכורה" גלריה לפיסול בית קונסטסט, רמל גן, 2001 - אוצרת: אינה ארואטי

על פי מילון אבן-שושן, גרגיר הוא פרי קטן בודד של זית, של אשכול ענבים וכדומה. הוא גם פרי של זרע אחד וקליפה המחוברת אל קליפת הזרע כגון: גרגיר של חיטה או של שעורה. גרגיר הוא גם חתיכה קטנה, פרור, משהו קצת. מכורה היא מולדת.

התערוכה

התערוכה מתארת פיסות מולדת באמצעות פרי הארץ – חיטה, גפן, רימון, זית. פיסות מולדת במובן זכרונות של נופים, ריחות וצבעים. מחד נופים מהעבר, מזמנים שחרשנו את הארץ ברגל, לפני שהארץ לבשה שלמת בטון ומלט, ומאידך מבט אל נוף העתיד, נוף לבן, מתועש, ממוסחר, נוף ישראלי המהוה אך מצבה לארצישראליות.

הנופים מבטאים יחסים בין עבר ועתיד בארץ הזו. מול האידאלים שהיו בארץ ישראל, העתיד צופן נוף שונה המשתלט על הארץ ומוצג כמוטציות של חיטה בקבוצה מסודרת, ממוינת ומיועדת למשלוח.

התערוכה מחולקת לשני חלקים : בחלק הראשון, נופי העבר, נכללים פסלים העשויים מאבנים במגוון צבעים החצובים בטכניקה גסה של חיתוך ושבירה. החלק השני, נופי העתיד, מוצג במיצב עדין של אבנים לבנות ומוחלקות בחלקן, מוצבות על רגלי מתכת דקות כשרטוטי קוים במרחב.

הפסלים

נוף ארצישראלי – פסל שרוע המורכב ממספר אבני בזלת שבורות המיצרות נוף הררי בתוכו מונחת שיבולת מאבן מצפה רמון צהובה . השיבולת הגדולה נמצאת בדיספרופורציה למימדי הנוף ההררי. הצבעים והעיבוד הגס של האבנים יוצרים תחושה של נוף יבש עם תערובת בין טבעי ומתורבת.

אשכול – הפסל מורכב מאבן גיר אדומה בצורת אשכול ענבים הנשענת על גזע עץ זית שרוף וממנה נשפכים גרגרי זיתים שחורים. הצבע האדום מבטא עסיסיות ושפע טבעי, אך העיבוד הגס של האבן והגזע השרוף משרים אוירת חום ויובש – חמסין. הגרגירים הנשפכים מסמלים המשכיות, זרע חדש לגזע השרוף.

רימון שחוט – הפסל מוצג במיצב בן שני חלקים החלק האחד בנוי מרימון שנבקע לשלושה פלחים. בחלק השני המוצב מול הראשון, מוצגים שני גרגירים , אחד מהם בקוע. הבקעים בין האבנים נוצרו תוך ניצול הסדקים באבן, בתוכם האבן מצופה בחומר בצבע אדמה אדומה. כך נוצר בטוי לחוץ ופנים, קשה ורך, מר ומתוק.
החומר הוא אבן גיר אדומה המעובדת בעבודה גסה של חיתוך ושבירה מבחוץ , תוך שילוב משטחים טבעיים של הבקעים עם החלקה והברקה של משטחים פנימיים.
המיצב מבטא את צבע הרימון – שני כרימון שחוט, המדגיש את עסיסיות מיץ הרימון, את פריחתו וריחו אך מצד שני נוצרת קונוטציה של התפוצצות הרימון תוך ריסוק איבריו כביטוי קונקרטי למצב בארץ בימים אלו.

קמה – המיצב בנוי מעשרים ושמונה שיבולים הבנויות כל אחת מאבן שיש יוני, המונחת על שש רגליים דקיקות מברזל בנין, בצורת אלומה. האלומות מוצבות כיחידה מקובצת, כקבוצת חיילים צועדת, כשלכל אלומה תג.

שיש יווני במובן של התיוונות, של בגידה בתורה ובחירת אלוהים אחרים. השיש היווני בצבע לבן בוהק כסמל לתיעוש ,לחומרים חדשים, להי-טק, לקידמה.
החיטה הלבנה היא מוטציה, היא יצור המוני, היא ארוזה ומיועדת למשלוח – שפע חדש. רגלי הברזל הדקיקות מציגות שרטוט מרחבי של נוף. זה אינו נוף טבעי זהו נוף מתוכנן.

בניגוד למיצבים אחרים בתערוכה, המיצב "קמה" צופה אל העתיד.
העתיד ? מה יהיה ? כמו שאומרים : "יהיה טוב".

אבי שפרבר