תפילין

תפילין

התפילין הוא תשמיש קדושה יהודי עשוי עור בהמה כשרה שאין בה פגם ומיוצר בתהליך ידני מיוחד על פי פרשנות חז"ל להוראות התורה.

בתורה אין אזכור של התפילין, אך לטענת חז"ל, זהו נוהג שהחל מאז יציאת מצרים כהלכה למשה מסיני, כלומר, על פי התורה שבעל פה.

חוקרים טוענים כי תשמיש דומה, בצורות שונות,  שימש בתרבויות עתיקות כקמע מגן וההנחה כי השימוש בו בישראל החל רק בשלהי תקופת הבית השני.  היהודים בתקופה זו ענדו אותו, בין השאר,  בצאתם למלחמה כמגן, כקמע המספק הגנה, כאובייקט המשמש לחיזוק והעצמה אישית וקולקטיבית וכהבטחה לניצחון, בעזרת אלוהים.

רק במאה ה-12 הגיעו התפילין לצורתם ולמתכונתם הסופית , מאז יהודי מתפלל עם התפילין ענודות על גופו, מוצגן כסימן היכר למאמין בן הדת היהודית.

לתפילין שתי קופסאות הקשורות באמצעות רצועות עור, האחת לראש והשנייה על היד השמאלית הפונה אל הלב. הנחת תפילין היא צו מאלוהים לכל יהודי להניח את התפילין ולהתפלל את התפילה המתאימה בהתאם לאמור בתורה: "והיה לאות על ידיך ולטוטפות בין עיניך" (שמות פרק יג'). מטרת הנחת התפילין היא להזכיר ולזכור את האלוהים, מעשיו והציוויים שנתן לעם ישראל.

בתוך קופסת התפילין נמצאות ארבע פרשיות מהתורה הכתובות על מגילות קלף ואשר תוכנן הוא הדברים שעל כל יהודי חובה לזכור:

• שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד
• אלוהים הוציאך ממצרים מעבדות לחרות
• אלוהים הביאך אל הארץ המובטחת, ארץ כנען, ונתן אותה לך
• עליך לקיים את מצוות התורה שנתן אלוהים על מנת שייטב גורלך

אלו הן אבני היסוד של בריאתם וקיומם של היהדות ושל עם ישראל.

התפילין נחשב לכתבי קודש בדומה לספרי התורה בגלל הפרשיות הכתובות על מגילת קלף מעור, הנמצאות בתוך קופסאות התפילין. מצוות הנחת התפילין נחשבת למצווה החשובה ביותר המכילה את כל מצוות התורה. לפיכך, על כל יהודי מוטלת החובה להניח תפילין בכל יום חול.

בתפילין הראש שני תבליטים של האות "ש", בצד הימני האות "ש" של שלושה ראשים ובצד השמאלי תבליט האות "ש" של ארבעה ראשים.

ה-ש היא האות הראשונה של המילה שדי, כינוי לאלוהים. על פי חז"ל, בתבליט "ש" בעל ארבעה הראשים, כשמביטים ברווח שבין הראשים מתגלה "ש" שקועה בעלת שלושה ראשים, כאזכור לעשרת הדיברות שהביא משה בהר סיני שהיו חקוקות ושקועות באבן.

אחת הפרשיות הנמצאות בתוך התפילין, היא קריאת שמע המתחילה במילים: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד…" משמעות קריאת שמע היא הצהרת אמונה בדבר אחדות האל, אהבתו, זכירת היותו אל יחיד וקיום מצוותיו, שהקורא אותה מקבל על עצמו.

קריאת שמע היא הצהרת האמונה היהודית בהא הידיעה ויהודי מצווה לקרוא אותה מספר פעמים ביום, קריאת שמע היא הטקסט הראשון שילדים לומדים ואלו המילים האחרונות שמבטא אדם לפני מותו ויש המזהים אותה עם מוות על קידוש השם.

בהשפעת המפגש עם קמעות הלניסטיים, קריאת שמע נישאה בתוך תיבות קטנות על הגוף כסגולה להגנה, להרחקת הרוע ולאריכות ימים. מאוחר יותר חפצים ותכשיטים הנושאים את קריאת שמע הפכו למנהג מאגי שאומץ על ידי יהודים ונוצרים. שימוש מאגי בקריאת שמע שולב גם בקערות השבעה בבליות שהיו מעוטרות בלחשים מאגים ונועדו להגנה על הבית מפני כל רעה שמקורה בשדים וכישוף ולשגרם חזרה אל מקור הרוע.

אבי שפרבר