פרק ג' , גלריה מכון המים, גבעתיים - 2021

מחיי נצח לחיים ומוות - מאת דורון פולק

אבי שפרבר יוצר סדרה של פסלי אבן מחוברים לספרים, יצירות אלגוריות המשמשות מטאפורות סימליות לסיפור החטא ועונשו בספר בראשית.

הפסלים נותנים ביטוי תלת ממדי לתחושותיו הכפולות של האמן. מצד אחד, הוא מתרגם דרכם תכנים קונספטואליים בהארתו האמנותית, הניזונים מניתוח המוח האנושי, ומן העבר השני, הוא יוצר באמצעותם, ביטוי אמפטי מיידי מרגש ואפילו רומנטי לתחושותיו.

השימוש בעבודות התערוכה באבן, חומר נצחי, המחבר בין עולמות העבר לעתיד ומגשר עם חומרי טבע אורגניים, ה"מתנגחים" בחומרים התעשייתיים המעודכנים – יוצר התייחסות דרמטית יוצאת מגדר הרגיל, בעיניו של הצופה. יש מתח בין הספרים, שהם משמשים כסמל יהודי ("עם הספר") המתאים לעם נודד ונייד, לבין אבן, הקשורה למתווה נוף ולמקום מסוים, מעידה על חיבור מיתי והיסטורי לאתר מוגדר.

אבי שפרבר יוצר ביטוי מחודש לסיפורו של הפרק השלישי בספר בראשית, פרק בו מופיע לראשונה הזוג הראשון, אדם וחווה, ובו מסופר על חטאם הראשון והגירוש מגן עדן. זה הוא הפרק הכי אנושי, הכי מרתק, והכי אלגורי, שניתן למצוא בספר בראשית כולו. סיפור הפיתוי של האישה על ידי הנחש ושל קללת הבורא את האדם ובת זוגו, משמשים עד היום נושא לאין סוף יצירות אמנות.

בפרק הזה, לדעתי, נקבעות כמה עובדות חיים מיתיות ובנות אלמוות. הראשונה, אפשרות הבחינה של האדם בין טוב לרע. השנייה, נושא הלידה בעצב ומשילותו של הגבר באישה. השלישית, קללת האדמה עבור האדם וחזרתו אליה בסוף חייו. הרביעית, החרב המתהפכת שתשמור על עץ החיים מפני האדם. כל אלה סמלים ויזואליים שאין כמותם להיות מוצגים בפסלי תלת ממד.

אבי שפרבר יצר את הסדרה הזו בתקופה הכי מטורפת ובלתי נודעת, שידענו עד כה במילניום הנוכחי, תקופת מגפת הקורונה, שניתקה אתנו לשנה מזרם החיים הנורמאליים. זו היא תערוכה קטנת ממד אולי, אבל בעלת משמעות עמוקה וגורלית הגורמת לנו לעצור ולחשוב על מהלכם של חיינו ועתידנו.

דורון פולק / אוצר התערוכה       

פרק ג' - מאת אבי שפרבר

אדם, כמו כל חי בטבע, ימות. המוות הוא תופעה בלתי נמנעת. האדם, כחיה, הנתקפת בפחד מכל סכנה ובעיקר כזו המאיימת על חייה, מנסה להימלט ממנה. אלא שהאדם הוא חיה תבונית. הוא חושב, מבין, חוקר, אינו מסתפק בידיעה על קיומו של המוות ואינו מפסיק לחפש פתרונות להתגברות עליו, בניסיון להימלט ממנו ולממש את כיסופיו לחיי נצח.

סיפור בריאת העולם והאדם, שזור במיתוסים ואגדות של עמים רבים בווריאציות שונות. בדתות המונותאיסטיות, תחילת התרבות האנושית, לאחר בריאת העולם, מקורה בגן עדן, שם נברא האדם על ידי אלוהים, הכוח האינסופי השולט בכל.

גן העדן הוא מקום ראשית הדברים ואחרית הימים היא מקור דפוסי החיים, הוא מושא הגעגוע, הכיסופים והתקווה לגמול שמתבטא בחיי הנצח. במילותיו של גרשום שלום: "גן העדן הוא מוצאו ועברו הקדום של האדם וגם תמונה אוטופית של עתיד גאולתו".

בפרק ג' בספר בראשית מתואר תהליך לידתו של האדם התרבותי, האדם בעל הדחף הבלתי נלאה לדעת. בסיפור משתלבים באופן אלגורי, שחקנים ותהליכים המיצגים מרכיבים שונים בחיי האדם, אשר פורשו, במהלך הדורות, על ידי רבים בפרשנויות שונות, אשר הובילו לאמונות המשפיעות על חיינו גם כיום.

אדם וחווה, כשנפקחו עיניהם , חוו בפעם הראשונה בושה. הם הבינו כי הם דומים, אך שונים, אבריהם הגדירו את זהותם-גבר ואישה. כיסוי מבושיהם בעלי תאנה כאקט של הסתרה מבטא את ההכרה בשונות ביניהם ואת הרצון לשמירה על פרטיות ואינטימיות. קביעת המגדר הולכת ומתעצמת במהלך הסיפור, בעיקר בעונשים שמטיל עליהם אלוהים, האישה בעצב תלד בנים והגבר בזיעת אפו יעבוד והוא ימשול בה. זו הגדרה פטריארכלית של היחסים בין הגבר לאישה שקבעה את היחסים בין המינים לדורות.

גם את הפחד גילו אדם וחוה, כאשר נפקחו עיניהם והסתתרו מפני אלוהים, אשר את קולו שמעו מתהלך בגן. יחד עם הפחד מתבררים גם יחסי האדם עם האל. אלוהים שואל "אייכה" למרות שהוא יודע היכן  אדם נמצא . "האח הגדול" מציג יחסים בין שולט לנשלט, בין מי שעובר על איסור ומי שמעניש.

גן העדן היה הטבע, מקום משכנן של החיות. גם האדם היה חלק מהטבע. הוא אכל, שתה, לא הבין ולא ידע. הנחש בסיפור, הוא חיית השדה, הוא מיצג את הטבע, אך הוא ערום מכל החיות, לכן נבחר לתפקד כמתווך בין הטבע לתרבות. הוא מפתה את חווה ובאמצעותה הוא מעביר את הידע, הדעת, התרבות, אל האדם ומוציא אותו מהטבע. יש אומרים כי השפה נולדה ברגע שהאדם הצביע כאות של אזהרה מנוכחות נחש. מאוחר יותר התפתחה התקשורת בכתב בין בני אדם, תחילה באמצעות ציורים חרוטים באבן. ומאוחר יותר באותיות פונטיות. הנחש הביא לאדם את השפה, את התרבות, הפטרוגליפים הפכו לספרים ועם התפשטות חברות האדם, ברחבי העולם, התרבות האנושית קיבלה גוונים רבים ושונים.

יש פרשנות הגורסת שהנחש פיתה את חווה וכי היתה אהבה ביניהם (במאמר מוסגר, גם אפרודיטה הציעה את התפוח כהבטחה לאהבה). פרשנויות אחרות, בעיקר נוצריות, שניזונו ממאפיין הנזירות והגישה הפטריאכלית. מציגות את חווה כמי שפיתתה את אדם ובכך גרמה לו לחטוא בחטא התאווה. על כן כל בנותיה, כלומר, כל הנשים, אשמות בחטא.

עץ הדעת טוב ורע המכונה "האילן שהמוות תלוי בו", הוא המקור להתחלת תרבות האדם ולגורלו. אכילת פריו הביאה את התובנה, המודעות והידיעה, אך גם הביאה עימה את גזירת המוות.

מאכילה מפרי עץ הדעת, הכל התחיל. האדם, שהיה חלק מהטבע, נפקחו עיניו להבין את העולם הסובב אותו, הוא החל להבחין בשאלות שמעלה הידיעה. שאלות מוסריות בין טוב לרע, בין אסור למותר, שאלות של יחסי מגדר בין גבר לאישה, שאלות של יחסי שולט ונשלט ויחסים בין אדם ואל. האדם למד מהן בושה, אשמה ומהו פחד, מהם צווים ואיסורים, מהם חטאים ועונשים ומה בין הנצחי לחולף.

פרק ג' מסתיים בגירושו של האדם מגן העדן, כלומר מהטבע אל חלל הידע והתרבות.

אדם, ברגע שנסגרו מאחוריו שערי גן עדן, עמד לפתע מול עולם לא ידוע. הוא ידע שהוא צריך ללכת, להתקדם, אבל לאן? זו ההתחלה של האודיסאה אל תרבות בלתי ידועה, בלתי ברורה, מסע שאינו מסתיים. גם היום, כמו בכל מהלך ההיסטוריה, אנו עומדים באותה נקודה מול ההתפתחויות החברתיות הכלכליות והטכנולוגיות, לקראת תרבות לא ברורה.

מאז גירושו של האדם מגן עדן,  מטרידה אותו שאלת הסופיות – המוות. בניסיונו לברוח מגורלו, התפתחו אמונות שונות בתחיית המתים ובגלגול נשמות. ביהדות קיימת הציפיה למשיח באמונה שלכשיגיע, יביא עימו את תחיית המתים. המצרים הקדמונים האמינו שהמתים עוברים אל עולם המתים שם חיים בדומה לחיים האמיתיים ובבוא העת יחזרו לחיים על פני האדמה. בקבלה היהודית קיימת האמונה כי האדם חוזר ונולד ועולה במעלה הספירות ככל שעשה מעשים טובים בחייו, במטרה להגיע אל אלוהים ולהתאחד איתו. גם ההודים, הדרוזים ואחרים, מאמינים בגלגול נשמות.

בכל הניסיונות הללו האדם מבקש לחזור אל גן העדן, אולם מושא כיסופים זה מעמיד בפני האדם דילמה בין חיי נצח הכרוכים ברצון לחזור אל העבר, אל הטבע, להיות כאחת החיות, לבין התאווה לכוח, לפיתוח היכולת, והדעת עם המבט לעתיד – להיות כאלוהים.

התערוכה מציגה את הטקסט של פרק ג', באמצעות סימבולים המציגים מילים ופעולות המופיעות בו ובכך מציגה תמונה של רצף האירועים של בריאת תרבות האדם.

החומרים מהם עשויים הפסלים, אבן וספר (רדי מייד) מציגים את אותו רעיון. האבן היא חומר טבעי והספר הוא השפה, חומר התרבות. הספרים הם כרכים של האנציקלופדיה העברית, האנציקלופדיה המקיפה בשפה העברית, אשר עריכתה החלה עם קום מדינת ישראל בשנת 1948. כיום, עם התפתחות  הטכנולוגיה והמידע הנרחב הנמצא באינטרנט, אין בה כמעט שימוש וכרכיה נשלחים למיחזור והיא עצמה מייצגת את האובייקט בן החלוף – האדם.

אבי שפרבר