"הרמס, אני והמסיכות שלי" , גלרית מכון המים, גבעתיים 2014 - אוצר: דורון פולק

אבי שפרבר מפסל את מסכות נפשו/ פתח דבר

תערוכתו הנוכחית החדש בפיסול באבן של האמן אבי שפרבר, מביאה עוצמות בהלתי רגילות של דיאלוג אישי עם שפת יצירתו המתיחסת לבבואתו המפותלת בחומרים לא שגרתיים. השימוש במסכה מאפשר לו לקחת מרחק מסוים, ליצור קונטור סמלי המיצג את נוכחותו בשטח מעין מתווה מחדש, המצוי נטוע במקום, אך האנרגיה המוקרנת מתוכו חוצה גבולות של זמן ומקום. התערוכה מציגה פיתוח לרעיון שקיבל את השראתו מפרויקט שמטמורפוזה והקשרו ליצירתו של האמן דניס אופנהיים, שבדק את הקשר סין אלמנט הפחד לפנים ולמסכה. סמלים מיתיים המתבססים על המודע והלא מודע בתרבויות השונות ומוטיבים המתיחסים לנושאי ה"אני" האישי והקים מול הגלוי והנסתר היוו את הבסיס ליצירת פסלי התערוכה.
שיטתו הצורנית של אבי שפרבר משלבת איכויות משלימות של פיסול דו ממדי ותלת ממדי. בתערוכה הנוכחית הוא מנצל את התיחסותו הרחבה והאפית למושג הפסל המורכב ומייצר עבודות גדולות ממד מפרטי פסלים שונים וקטנים הבונים את המתווה הכללי והמושגי של עבודתו. אישיותו היוצרת כאדם וכפסל מוצאת את עצמה מתחלקת לשלל פנים דו ממדיים המשורטטים ברישום חזק ואלה יוצרים מעין מסכות, המקרינות כוח ועוצמה מחד ושילוב עם הסביבה והטבע המקיף אותן, מאידך.
עיסוקו של אבי שפרבר הנו ללא ספק במסה ובחלל, בין שעיסוק זה מתגלם בצורות טבעיות ובין שהוא מתגלם ביצירותיו בעלות סגנונו האישי. יצירתו לנצח תיש/אף ליצור איזון אידיאלי בין גוש האבן שלו לבין החלל המקיף אותו. עולמות העבר והמסורת מתמזגים אצלו בהוויות ה"כאן ועכשיו" שאליהן הוא מתייחס ולא אחת אפילו מבקר. הפיסול של אבי שפרבר, למרות היותו מתעמת עם מסורות העבר והמיתוסים הקיימים מתייחס, רלוונטי ועדכני לבעיות השעה והוויות המציאות הישראלית הנוכחית. מוטיב המסכה מוכר לנו בכל קטע של חיינו היום, כפי שהיה זה בעבר, משקף אמת וישירות ברורה מול הסתרה, שקריות או דו פרצופיות.
המסות הפיסוליות של אבי שפרבר העשויות בדרך כלל מחומרים טבעיים מתחמות ומוגדרות על ידי משטחיהן המתאריים והקווים של הפסל משמשים מרכיבי ביטוי משמעותיים לסייע לנו לתפוס את צורתו של הפסל. המסכות של אבי שפרבר אכן מייצגות שפה טיפוסית של פיסול. הוא מתייחס לזוויות האבן בלי מגבלה ויוצר בה חיתוכים מרשימים, אך תמיד תוך שמירה על קוויה הטבעיים ועל צבעיה וקוויה הראשוניים. החיבור של האבן למתכת ולברזל התעשייתי מביא מפגש דרמטי חזק בין חומרי הטבע לחומר התעשייה.
התערוכה החדשה מפתחת את הדיאלוג היצירתי של שפרבר עם דמותו של הרמס המיתי והמיצג את כפל המשמעות של הקיים והנוכח עם הנעלם והנסתר ממשיכה את מסע החקירות הקיומיות בשפת האמנות המתווה את דרך יצירתו של אבי שפרבר. זו תערוכה שרב הנסתר בה על הגלוי, דבר המבטיח ה נאה דרמטית צרופה למבקרי התערוכה המוזמנים לגלות את צפונותיה.

דורון פולק/ אוצר התערוכה

1. המסכות
השימוש במסכות ידוע ונפוץ בעולם ומטרותיו רבות ושונות. המסכה היא אמצעי להסתרה ולגילוי בעת ובעונה אחת. היא משמשת להפגנת זהות מסוימת או לשינוי צורתה, לסיגול אופי ואישיות שונים או לייצוג אלוהות כזו ואחרת.
מאז ומעולם מסכות שימשו גם במעשי פולחן . מסכות המביעות מטאמורפוזה פולחנית נחשבות לאחד הביטויים הבסיסיים של הטבע האנושי. בתרבויות שונות המסיכה שימשה כאמצעי לביטוי הקשר הנפשי בין האדם לחיה או האלוהות המגנה עליו. כמו-כן המסיכה שימשה כיצוג לרוחות הורי השבט הקדמונים, לצורך קבלת השפעתם, ניסיונם וחוכמתם, הן בטקסים, במנהגים ולצרכים יומיומיים שונים.
מימים קדומים ועד ימינו ניתן למצוא מסכות בטקסי ריפוי או בלבוש הרופא והמנתח בבית חולים, בפיאת השופט ובגלימת עורכי הדין, בטקסי חניכה שונים, בלבוש שחור או לבן בטקסי הלוויות ועוד. בדרך כלל מכסה המסיכה את הפנים כי זהו חלק הגוף האנושי המיצג בצורה בולטת את אישיותו של האדם. המסיכה יכולה לשנות את זהותו, את גילו, את מעמדו בחברה ואת הופעתו.

הפסיכולוג יונג התיחס למסכות באופן שונה. הוא העניק את הכינוי "פרסונה" לפני היום יום של האדם הבוגר המציגים את דמותו כלפי העולם כפי שהוא מעוניין שיראו אותו ולאו דווקא את אישיותו האמיתית. לעומת זאת, החלק השני "הצל" הוא החלק הלא מודע והאפל באישיות אותו אנו משתדלים להסתיר.

בהתאם לגישה זו מסתבר כי כולנו עוטים מסכות במידה זו או אחרת. כמובן ישנם אנשים המשחקים יותר את "המשחק החברתי" וישנם אחרים יותר אותנטיים. ישנם שמודעים לכך שהם עוטים מסיכה ויש אנשים שהמסיכה שלהם הפכה להיות הם עצמם. הפסיכיאטרים מדברים על "האני האמיתי" שלנו לעומת "האני המזויף" כלומר האני המכוסה במסיכה. אנו זקוקים ל"אני המזוייף" כלשהו כדי להתנהל בצורה נורמטיבית בעולם המערבי ואפילו במצבים אינטימיים הסרת המסכות אינה מוחלטת.

2. תהיות
בניסיון להגדיר את העצמי ניסיתי להגדיר את תכונותי- מי אני? מה זהותי? כשערכתי את רשימת התכונות הבנתי שרשמתי כמעט רק תכונות שנראות לי חיוביות. אולי אחרים יראו תכונות אחרות או רבות כאלו שרשמתי יראו להם שליליות, אבל אני כנראה איני מודע לכך. מכאן הסקתי שאיני יודע הרבה על עצמי ואיני רואה הכל או אולי איני רוצה לראות הכל וכנראה לא חיפשתי מספיק במצולות הלא מודע, על-כן למרות שאני חושב שאני כן ולפחות מבחינה מוסרית הנובעת מעקרונות החינוך מנסה להיות כזה, כנראה שאני מלא במסכות.

הסקרנות הובילה אתי למסע חדש בעולם המסתורי והלא מודע בניסיון לפענח ולו במקצת ולגלות את מה שעומד מאחורי המסכות , מאין הן נובעות ומהיכן זה מתחיל. במהלך קריאה ועיון בספרי אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה שונים אשר ניסו להתחקות אחר אותן שאלות, נתקלתי בתורתו של קרל גוסטב יונג. יונג מצא הקבלה בין ההתנהגות הפסיכולוגית האפשרית לתורת האלכימיה וביסס את נקודת המוצא של תורתו הפסיכולוגית על הדימיון לתהליכים וסמלים ששימשו את האלכימאים.
היסוד לניתוח נפש האדם על פי יונג הם היחסים המורכבים שבין התודעה (האני)( לבין הלא מודע האישי והלא מודע הקולקטיבי. ככל שהלא מודע הופך למודע מצליח האדם להגיע להגשמה ולשלמות (העצמי).

ברור כי קימות תורות פסיכולוגיות שונות ומאז תקופתו של יונג חלה התפתחות רבה בחקר הפסיכולוגיה ואינני מוסמך להחליט איזו תורה היא הנכונה, אולם שיטתו של יונג הלהיבה אותי בשל המסתורין שבה ובשל הקשר אל האלכימיה שהיא מסתורין עצמה וכמו שהגדירו אותה האלכימאים – היא חקירת הלא ידוע באמצעות הבלתי ידוע.
3. הרמס
הגשמת העצמי כרוכה בהפעלת תכונת וכוחות המתיחסים ליחסים בין המודע והלא מודע בנפש האדם בדומה לתהליכים האלכימיים, אשר לדעת האלכימאים נובעים מתכונותיו של הרמס שליח האלים היווני, או מרקורי כשמו על פי הרומאים. הרמס מרקורי התגלם כעיקרון המרכזי באלכימיה – עקרון של שינוי מתמיד. הרמס הוא האל שמבטא ומקיים עבורנו את הקיום רב הסתירות ורב האפשרויות. הוא פרדוקסלי וקשה להבנה, הוא המסתורין הגדול של הנפש ורוח החיים שלה. מרקורי מסמל את התהליך, הדחף, המניע, סוד ההשתנות המאפשר ומכוון את התהליך כולו והוא מצוי תמיד שכן הוא התהליך ואנרגיית התהליך.

להרמס גם תכונות הנחשבות לעיתים שליליות-הוא טריקסטרי וערמומי והוא משתמש בתכונות אלו כדי לפעול על התודעה כדי לשבור את דגם החשיבה הקיים, כדי להוליד את החדש וכך להכריח את הקבוע להשתנות, משמע להיברא.

כשליח האלים על פי המיתוס היווני עובר הרמס מהשמיים לשאול וחוזר חלילה. תפקידו לתווך בין האלמנטים כדי לאפשר זרימה מפרה ביניהם. הוא כמו לשד העץ במערכת של זרימה מתמדת וכוללת המאפשרת את החיים. לעיתים מציירים אותו כעץ- העץ כסמל לתהליך ההשתנות, על ידי העברת לשד האדמה אל פירות העץ.

הרמס הוא סמל לכח המניע את זרימת התהליך הנפשי בין המודע ללא מודע. זה התהליך המאפשר את הטרנספורמציה של הלא מודע אל תוך התודעה וכך לעשיר את האני ולהביא להגשמה של העצמי.

4. דימויים
בתקופת הסוריאליזם באומנות שחפפה את התפתחות הפסיכואנליזה ע"י פרויד יונג ואחרים ניסו הסוריאליסטים להתמודד עם המושגים ועם הנעלם של הלא מודע וברור שהוצגו אין סוף ביטויים ועבודות שעסקו בנושא זה, שכן כל מהות היצירה קשורה אל הלא מודע.
בניסיון לעצב תערוכת פיסול הדנה ביחסים שבין האני לפרסונה ביני לבין המסכות שלי ובין מה שעומד מאחוריהן קרי-תכונותיו של הרמס הובאו לידי ביטוי סמלים אוניברסליים ואינטרפציות אישיות הקשורות למסיכות שלי בדימויים המתיחסים לזהות שלי ולמקורות הלא מודע שמאחוריהן.
לא ניתן לתאר או: "להבין את כל מכלול היחסים והתהליכים או לחדור אל נבכי הלא מודע לכן התאור הוא רק באמצעות הבזקים המאירים כמה נקודות באמצעות הפסלים.

בנוסף לאסוציאציות הנובעות מהיחסים בין האני הפרסונה והלא מודע ובדומה לדימוי העץ שמתוארים לעיל הרמס מזוהה גם עם האנרגיה המינית. הוא המפעיל את האדם לקראת מושאי התשוקה שלו וכך מושך את החומרים להתרכב זה בזה ולהביא לאיחוד הניגודים. סימבול הכנפיים שעל כובעו וסנדליו הופך אותו למתווך בין היצרי והרוחני וכך נוצר דימוי של התשוקה בעלת הכנפיים הרוחניות.
דימוי אחר ניתן לראות בהרמס הטריקסטר אשר יונג טען שהוא שלב מוקדם בהתפתחות התודעה כעין אישיות שניה מודחקת של תכונות מנוגדות לתודעה בעיקר בכיוון החייתי. זו הנפש שבקושי נפרדה מהרמה החייתית. אפשר לראות גם בחברות פרימיטיביות כגון אצל האינדיאנים המאמינים בנפש הנוספת החיה בתוך האדם בדמות חיה כמו עורב או זאב וכו'.
סמלו של הרמס הוא מוט הקדוסאוס סביבו שזורים שני נחשים. מוט הקדוסאוס מאחד את הניגודים הן בתנועת הנחשים המתפתלים סביבו בשאיפת התמזגות והן בחיבור קצהו העליון והתחתון. מוט הקדוסאוס הוא הפאליות היצרית שהותמרה לסמל של גבריות רוחנית. המטה הוא המשכה של האצבע המורה ומצווה על הכוון שיש ללכת. המוט הוא היסוד הקבוע והשינוי הוא הדינמיקה האנרגטית שהנחשים מסמלים.
על פי אריק נוימן, התפתחות האנושות היא ביסודה הדרך אל האני אל התודעה והאינדיבידואליות.זה תהליך של יצירת התודעה העומדת בניגוד הכרחי ללא מודע. הצד האחר של התפתחות התודעה הוא המפגש עם הנומינוזי והוא מיסטי במהותו.
המפגש עם הנומינוזי מאפשר את חשיפתה של נקודת הריק היצירתית באדם. נקודה זו אינה אלא מה שנמצא מעבר לתודעה, לא רק הדת, הפולחן והריטואל נוצרו ממפגש האדם עם הנומינוזי, אלא גם האומנות והמוסר. כך התפתחות האנושות נשענת על התופעה המיסטית. כלאמר על התהליך היצירתי שבו האני נפגש עם הלא אני ומשתנה בעקבות זאת.
זיגמונד פרויד שהתלבט בשאלת הזהות היהודית טען בספרו משה האיש והדת המונותאיסטית, כי משה נתן ליהודים את המילה ואת לא תעשה לך פסל ומסיכה. בכך שהביא את האיסור רומם את האל לדרגה גבוהה יותר של רוחניות. האדרה הרוחנית של האל, העצימה גם את הערך העצמי של האדם ונטעה בו את הגאווה והתחושה שהוא נעלה על אחרים שנותרו קשורים לחושיות. כך העניק משה ליהודים את רגש העליונות של היותם העם הנבחר. אפשר לראות בכך מתנה או יוהרה, אך אי-אפשר להתעלם מהשפעתו של המפגש עם הנומינוזי על הלא מודע.
פחד על פי ההגדרה הוא תחושה רגשית ופיזיולוגית הנגרמת מחשיפה לגירוי חיצוני מסוכן או מאיים (פיסית או מנטלית) דניס אופנהיים אמר כי פחד הוא תופעה הגורמת לתוצאה של שינוי בפנים.
על-מנת להנציח את הפחד הציג דניס אופנהיים את המיצג מעגל סקילה-פחד כשעמד בתוך מעגל בעוד צלם מצלם את העיוותים בפניו בשעה שחברו סוקל אותו באבנים מהקומה השלישית.
השינויים שמביא הפחד להבעות הפנים הן אמיתיות הן פני האני. פניו של הנסקל הם פני האני, לעומת זאת פני הסוקל כנראה נשארות פני הפרסונה-המסכה.
על פי המיתוס הנורדי, הזהר הצפוני (אורורה בורליס) המופע השמיימי של אורות משתנים בשמי החשיכה התמידית של החורף הצפוני, מבשרת את בואו של אל הצייד אול. בדומה להרמס גם אול יורד אל השאול על מנת לחזור. מופע האורורה המבשר את בואו מעורר תחושה מיסטית של זהות עליונה עוברת בשמים בפנים לא מזוהות ומשתנות מאחורי מסך האור, מעין תהליך של מטאמורפוזה.
במיתוס היווני ארטמיס, אלת הציד, הענישה את אקטיאון שהיה במסע צייד על ידי הפיכתו לצבי. המטאמורפוזה הזו-מסכת הצבי שעל פניו-הפכה אותו מצייד לניצוד על ידי כלביו, כך המסכה קבעה את גורלו.
רשימת המוצגים:
מאוסף המסיכות שלי 1
מאוסף המסיכות שלי 2
לא תעשה לך…
סבא, למה השיניים שלך כל-כך גדולות
הרמס – תשוקה רוחנית
הרמס – הכח המצמיח
קדוסאוס
מפגש מיסטי
אורורה
מעגל סקילה – פחד, מבט על (מחווה לדניס אופנהיים)

אבי שפרבר