"מטבע למיתוס" גלריה MEMOIRE DE LAVENIR, פריז, 2021
מרגלית ברייה ומרי-סיסיל ברדאגר/ אוצר התערוכה
מטֶבַע למיתוס
מאת מרגלית ברייה
«Toute vie véritable est rencontre…. Au commencement est la relation.»
("החיים האמיתיים הם במפגש… בראשית הייתה מערכת היחסים")
מרטין בובר
עם אבות האנושות נמנים אנשים מתרבויות ידועות ונשכחות כאחת. העדויות והמיתוסים האישיים והקולקטיביים שלהם הם תוצאה של תהליכי התבוננות, של תפיסות והבנות ושל יכולות שימור שלהם.
סדרת פסלי האבן האלגוריים של אבי שפרבר, שכותרתה "מחיי נצח לחיים ומוות", היא ניסיון ליצור מטפורות למסע של האנושות מהטֶבַע לתרבות. הפסלים מתרגמים את התוכן הקונספטואלי של הפרק השלישי בספר בראשית – סיפורם של אדם וחוה – בהתאם לפרשנותו האישית של שפרבר ולביטוי הדמיוני שהוא נותן, הניזון מחקירתו בשאלות אינטלקטואליות. השימוש שהוא עושה באבנים ביצירות המפוסלות הוא אלגוריה לניסיונות הראשונים של בני האדם להנציח את קולם, ניסיונות שהובילו להולדת התקשורת, השפה והכתיבה. אבנים נקשרות לזמן שמימי, נצחי. לעיתים קרובות הן מסמלות את המעבר מהחיים האלה לעולם הבא. באמצעות קישור בין אבנים לספרים, שפרבר מזמין אותנו לקשר את ההווה לעבר, ולשאול שאלות על תהליכי הכתיבה והידע.
במהלך ניסיון להטיל ספק במהות האנושות והטבע, נכיר בכך שאגדות ומסורות מורכבות מזיכרונות אינדיבידואליים וקולקטיביים, המייצרים השערות, רעיונות, כלים וטכנולוגיות, שהם האמצעים להפיץ תיאוריות, אמונות ותגליות.
מהמצב העוברי ועד לאישיותו הבוגרת, מתקיימת בין האדם לסביבתו אינטראקציה מתמדת. אלו הם הנתיבים ליצירה של תרבויות ושל חברות. בני האדם הולידו את הדקדוק של מדעי הרוח כבר בציורים ובסמלים, והפיקו את האמצעים להותיר אחריהם עקבות, לצבור זיכרונות, לפתח דיונים ולהסביר זה לזה את אופן הבנתם את הטבע.
המיתוס של גן העדן מספר על ראשית כל הדברים. הגן הוא מטפורה לכמיהה, להשתוקקות לחיים האידיאליים, ובכך לתקווה לקהילה אוניברסלית לכל היצורים, עם כבוד ושוויון לכולם. במילותיו של וולטר בנימין: "גן העדן הוא מוצא האדם, אך גם חזון אוטופי לגאולתו העתידית".[1]
הפרק השלישי של ספר בראשית הוא ניסיון לתאר את לידתו של האדם המתורבת, של הדחף להבין את העולם ולדעת. זוהי אלגוריה של מנגנוני ההבנה האנושית, המובילה את האנושות לתהליך הבלתי נגמר של תחושות, חקירה ויצירה.
אם כן, אדם וחוה הם מטפורות לתהליך יצירת הידע והמוסר של האנושות – הסבר אטיולוגי לתופעות טבע, להולדת של מה שהופך ל"מולדת", לקהילה, ולשימוש באומנויות ליצירת ידע.
מיתוסים הם ניסיונות להסביר את הולדתן של כלל התרבויות, ואת המגוון שלהן. "אי־אפשר להפריד בין ההיסטוריה של האומנות ובין זו של האדם; האומנות מתחילה באדם, ואולי אפילו באב הקדמון הישיר שלו, האוסטרלופיתקוס. מההתחלה האדם ראה את עצמו כאומן, ומשום שחלק את האינסטינקטים הראשוניים שלו עם חיות אחרות, אולי עם כמה קופי אדם, החל לאסוף את "יצירות האומנות" של הטבע והחל ליצור צורות – הוא ייצר עקבות, וכבר בשלב מוקדם מאוד המציא את הקישוטים הראשונים".[2]
מהרגע שאדם וחוה יכלו לראות, לשמוע, לחוש ולחשוב, הם יכלו להטיל ספק וליצור רעיונות, השערות ואתיקה, ויכלו גם ליצור קישוטים. תרבויות מורכבות מחפצים, מהרגלים, ממסורות, מתפקידים ומזהויות, ואילו המוסר, המבחין בין "רוע" ל"טוב", הפך לבלתי נפרד מהאסתטיקה. כל המיתוסים הם מטפורות המדגימות מדוע, איך, מתי והיכן נוצרו תרבויות, וכיצד הן מעצבות את האנושות.
אם כן, היצירתיות הפכה לנכס בשירות ההתפתחות הבלתי נגמרת של האנושות, שלאורך הזמן מגבשת פילוסופיות, חוקים ודתות, ולכן מסרים חדשים. ביטויים אינטלקטואליים ורוחניים הם עדות לניסיונות להבין את כוחות הטבע והחיים, גם מנקודת המבט של טוב ורע.
לדברי ז'אן פרנסואה דורטיה: "…הסימנים הראשונים ליצירה אומנותית מופיעים עם הופעת גרזן היד. היצירה אמורה לא רק לחוש את היפה, אלא גם לייצר אותו ככלי טכני".[3]
אף שנראה כי תחושת הקדושה ויצירת המיתוס הן יכולת אנושית, כחלק מכינון חברות וגיבוש עקרונות להישרדותן, אנו מוצאים ארגון של התנהגות קבוצתית וארגון של יחידים גם במבנים החברתיים של כלל היצורים החיים.
הטבע כשלעצמו הוא רעיון בעל תוכן תרבותי חזק. כך למשל, לפי אוגוסטין ברקה: "…הטבע מתורגם בהכרח למונחים ספציפיים לתרבות; הוא משולב בתוך העולם שהאדם מסוגל להגות, לתפוס ולפתח. במקרה זה, הטבע לא מאתגר את עצמו ללא האדם או נגד האדם, אלא על ידי האדם." [4]
תרבויות נטועות בזמן ובמקום. הן מגדירות כיצד אנשים מתייחסים לטבע ולסביבה הפיזית שלהם, לכדור הארץ ולקוסמוס, והן מבטאות את עמדותינו ואמונותינו בנוגע לצורות חיים אחרות, הן של בעלי חיים והן של צמחים:
"הבנה תרבותית של הסביבה מצמיחה לא רק שיטות לניהול בר־קיימה, אלא גם ידע על דרישות המינים, על דינמיקה של המערכת האקולוגית, על איסוף בר־קיימה של צמחים ועל אינטראקציות אקולוגיות. ידע תרבותי כזה יכול לאפשר לאנשים לחיות לאורך זמן בתוך מגבלות הסביבה שלהם".[5]
ברמה הבסיסית, מגוון ביולוגי ומגוון תרבותי תלויים מאוד זה בזה. הם התפתחו עם הזמן באמצעות הסתגלות הדדית בין האדם לסביבה. לכן, במקום להתקיים בתחומים נפרדים ומקבילים, הם מקיימים אינטראקציה ומשפיעים זה על זה בדרכים מורכבות, במעין תהליך קו־אבולוציוני. [6]
בעבודת הפיסול של אבי שפרבר אנו מוצאים התייחסויות להתאמה ההדדית הזו בין בני האדם לסביבה. אומנם הטבע הוא כל מה שיש, והעולם אינו תלוי ברצונו של האדם, אולם שני העולמות מקיימים אינטראקציה זה עם זה ומשפיעים זה על זה בדרכים מורכבות, במעין תהליך קו־אבולוציוני, והטבע הוא המקור לכל בריאה. דוגמה: האות אָלֶף (A-א) נגזרת מהמילה השמית ל"שור", שמקורה בכתובת
פרוטו־סינאית שהתבססה על ציור הירוגליף מצרי של השור. השור שופע זרע המפרה את הרץ ומסמל את הכח הבורא ובבבל הוא הפך למיתוס שור הזהב, כחלק מפולחן האל-אל.[7]
לסיכום, טבע ותרבות נתפסים פעמים רבות כרעיונות מנוגדים – מצד אחד, מה ששייך לטבע אינו יכול להיות תוצאה של התערבות אנושית; ומצד אחר, התפתחות תרבותית מושגת כנגד הטבע. אולם אין ספק שאין זו הפרשנות היחידה ליחסים הקיימים בין טבע ובין תרבות.[8]
מקורות
- Ameisen, Jean Claude. «La musique des mots,» France Inter, September 4, 2021: https://www.franceinter.fr/emissions/sur-les-epaules-de-darwin/
- Eiselein, Gregory, Anna Goins, and Naomi J. Wood, eds. Studying the Bible: The Tanakh and Early Christian Writings, New Prairie Press, 2019.
- Goodman, Alan H., Deborah Heat, and Susan M. Lindee, eds. Genetic Nature/Culture: Anthropology and Science Beyond the Two-Culture Divide, University of California Press, 2003.
- Giblette, Rodney James. The Body of Nature and Culture, Palgrave Macmillan, 2008.
- Kraus, Marian, Symbolism And Ancient Wisdom In Stones: https://www.mariankrausphotography.com/2012/02/02/ancient-wisdom-in-rocks-and-stones/
- Lévi-Strauss, Claude. Les structures élémentaires de la parenté, 1949.
- Ressources de géographie pour les enseignants, «Nature et culture»: http://geoconfluences.ens-lyon.fr/glossaire/nature-et-culture
- Verdure, Christophe. La culture, refl et d'un monde polymorphe, https://www.futura-sciences.com/planete/voyage/culture/, published May 19, 2003, revised November 11, 2015.
- Watson, Peter. The Great Divide: Nature and Human Nature in the Old World and the New, Harper, 2012.
[1] צוטט ב:
Alexandre Guilherme, Ilan Gur-Ze’ev and Education: Pedagogies of Transformation and Peace. Routledge, 2021.
[2] Michel Lorblanchet, Les origines de la culture, les origines de l’art, Editions le Pommier, 2006, p.3.
[3] Marie Soressi & Harold L. Dobble, eds., Multiple Approaches to the Study of Bifacial Technologies, https://hal.archives-ouvertes.fr/file/index/docid/573698/filename/Soressi_Dibble2003_eds_BifaceBook.pdf
[4] Augustin Berque, Médiance. De milieux en paysages, 1990. Revised by Belin Editeur, 2000.
[5] https://www.resurgence.org/magazine/article2629-nature-and-culture.html
[6] From UNESCO, Linking Biological and Cultural Diversity — Outcomes of the 2010 International Conference on Biological and Cultural Diversity, Montreal, “2010 Declaration on Bio-cultural Diversity.”
[7] DICTIONNAIRE DES SYMBOLES. Mythes, Rêves, Coutumes, Gestes, Formes, Figures, Couleurs, Nombres, by Jean and Gheerbrant, Alain Chevalier, 1982
Éditions Robert Laffont/ JUPITER/ the Taureau p 929
[8] Andrea Borghini,ed., Indigenous Intelligence: Diverse Solutions for the 21st Century, Issue 250, September/October 2008.
PERFORMANCE (excerpt)
Initium
Creation for electronic device and dancer
This sound and performance piece is a double beginning: a collaboration
between the composer and visual artist Daniel Cabanzo and the performer
and visual artist Jennifer Gold, and the starting point for the creation of a
series of sound pieces that will compose Daniel Cabanzo’s next album.
The artists propose a dialogue in sound and movement around the work of
Avi Sperber.
Daniel Cabanzo x Jennifer Gold
DANIEL CABANZO (Colombia, born in 1979) is a multidisciplinary artist
who is interested in different forms of art expression. He studied music
at the University of Valle in Cali, Colombia, and composition in France
since 2006. He holds a master’s degree in Music applied to visual arts
from the University of Lyon 2 and a master’s degree in Acousmatics and
sound arts from the Ina-GRM and the University of Paris-Est.
In 2013, he studied at the HEM of Geneva, a school that influenced him
towards new musical technologies. He received the DNSPM diploma in
Composition from the PSPBB in 2014. He is laureate of the Cergy-Pontoise
composition prize and of the Roux et Tronchet prize of the Académie
des Beaux-Arts, also laureate of a SACEM grant to study in the Cursus
d’Informatique Musicale at IRCAM in 2014.
He participated in the Manifeste academy organised by IRCAM as part
of the In Vivo Electro 2015 workshop, and collaborated with Le Fresnoy
– Studio National des arts contemporains for the Panorama 2016 edition.
Winner of the Ibermusicas 2018 prize with the DME institution in Portugal,
the same year he is resident at the Villecroze Academy. In 2019 his
piece for piano and electronic device «Electronic introspections 1» was
performed at Radio France for the programme Alla Breve. In 2021 he is
doing a residency at the Royaumont Foundation with the XAMP microtonal
accordion project Pulse and the ARCO residency with the TANA quartet
at GMEM in Marseille. He is currently doing his PhD in musicology at the
University of Paris-Sorbonne and IRCAM. He has been played by several
ensembles in France and in other countries.
The evening of the opening
Friday 8 October at 8pm
After training as a dancer and actress, JENNIFER GOLD decided studied
philosophy. In 2015, she joined a theatre company that evolves within the
Parisian underground scene. In 2017, together with two other artists, she
created an independent production called «Sans Raison» which specialises
in fiction, experimental film and performance. From Kant to Genet, through
expressionist dance, butoh and cabaret, Jennifer practices the alliance, even
the symbiosis, of concepts supposedly in contradiction
מחיי נצח לחיים ומוות - מאת דורון פולק
אבי שפרבר יוצר סדרה של פסלי אבן מחוברים לספרים, יצירות אלגוריות המשמשות מטאפורות סימליות לסיפור החטא ועונשו בספר בראשית.
הפסלים נותנים ביטוי תלת ממדי לתחושותיו הכפולות של האמן. מצד אחד, הוא מתרגם דרכם תכנים קונספטואליים בהארתו האמנותית, הניזונים מניתוח המוח האנושי, ומן העבר השני, הוא יוצר באמצעותם, ביטוי אמפטי מיידי מרגש ואפילו רומנטי לתחושותיו.
השימוש בעבודות התערוכה באבן, חומר נצחי, המחבר בין עולמות העבר לעתיד ומגשר עם חומרי טבע אורגניים, ה"מתנגחים" בחומרים התעשייתיים המעודכנים – יוצר התייחסות דרמטית יוצאת מגדר הרגיל, בעיניו של הצופה. יש מתח בין הספרים, שהם משמשים כסמל יהודי ("עם הספר") המתאים לעם נודד ונייד, לבין אבן, הקשורה למתווה נוף ולמקום מסוים, מעידה על חיבור מיתי והיסטורי לאתר מוגדר.
אבי שפרבר יוצר ביטוי מחודש לסיפורו של הפרק השלישי בספר בראשית, פרק בו מופיע לראשונה הזוג הראשון, אדם וחווה, ובו מסופר על חטאם הראשון והגירוש מגן עדן. זה הוא הפרק הכי אנושי, הכי מרתק, והכי אלגורי, שניתן למצוא בספר בראשית כולו. סיפור הפיתוי של האישה על ידי הנחש ושל קללת הבורא את האדם ובת זוגו, משמשים עד היום נושא לאין סוף יצירות אמנות.
בפרק הזה, לדעתי, נקבעות כמה עובדות חיים מיתיות ובנות אלמוות. הראשונה, אפשרות הבחינה של האדם בין טוב לרע. השנייה, נושא הלידה בעצב ומשילותו של הגבר באישה. השלישית, קללת האדמה עבור האדם וחזרתו אליה בסוף חייו. הרביעית, החרב המתהפכת שתשמור על עץ החיים מפני האדם. כל אלה סמלים ויזואליים שאין כמותם להיות מוצגים בפסלי תלת ממד.
אבי שפרבר יצר את הסדרה הזו בתקופה הכי מטורפת ובלתי נודעת, שידענו עד כה במילניום הנוכחי, תקופת מגפת הקורונה, שניתקה אתנו לשנה מזרם החיים הנורמאליים. זו היא תערוכה קטנת ממד אולי, אבל בעלת משמעות עמוקה וגורלית הגורמת לנו לעצור ולחשוב על מהלכם של חיינו ועתידנו.
דורון פולק / אוצר התערוכה
פרק ג' - מאת אבי שפרבר
אדם, כמו כל חי בטבע, ימות. המוות הוא תופעה בלתי נמנעת. האדם, כחיה, הנתקפת בפחד מכל סכנה ובעיקר כזו המאיימת על חייה, מנסה להימלט ממנה. אלא שהאדם הוא חיה תבונית. הוא חושב, מבין, חוקר, אינו מסתפק בידיעה על קיומו של המוות ואינו מפסיק לחפש פתרונות להתגברות עליו, בניסיון להימלט ממנו ולממש את כיסופיו לחיי נצח.
סיפור בריאת העולם והאדם, שזור במיתוסים ואגדות של עמים רבים בווריאציות שונות. בדתות המונותאיסטיות, תחילת התרבות האנושית, לאחר בריאת העולם, מקורה בגן עדן, שם נברא האדם על ידי אלוהים, הכוח האינסופי השולט בכל.
גן העדן הוא מקום ראשית הדברים ואחרית הימים היא מקור דפוסי החיים, הוא מושא הגעגוע, הכיסופים והתקווה לגמול שמתבטא בחיי הנצח. במילותיו של גרשום שלום: "גן העדן הוא מוצאו ועברו הקדום של האדם וגם תמונה אוטופית של עתיד גאולתו".
בפרק ג' בספר בראשית מתואר תהליך לידתו של האדם התרבותי, האדם בעל הדחף הבלתי נלאה לדעת. בסיפור משתלבים באופן אלגורי, שחקנים ותהליכים המיצגים מרכיבים שונים בחיי האדם, אשר פורשו, במהלך הדורות, על ידי רבים בפרשנויות שונות, אשר הובילו לאמונות המשפיעות על חיינו גם כיום.
אדם וחווה, כשנפקחו עיניהם , חוו בפעם הראשונה בושה. הם הבינו כי הם דומים, אך שונים, אבריהם הגדירו את זהותם-גבר ואישה. כיסוי מבושיהם בעלי תאנה כאקט של הסתרה מבטא את ההכרה בשונות ביניהם ואת הרצון לשמירה על פרטיות ואינטימיות. קביעת המגדר הולכת ומתעצמת במהלך הסיפור, בעיקר בעונשים שמטיל עליהם אלוהים, האישה בעצב תלד בנים והגבר בזיעת אפו יעבוד והוא ימשול בה. זו הגדרה פטריארכלית של היחסים בין הגבר לאישה שקבעה את היחסים בין המינים לדורות.
גם את הפחד גילו אדם וחוה, כאשר נפקחו עיניהם והסתתרו מפני אלוהים, אשר את קולו שמעו מתהלך בגן. יחד עם הפחד מתבררים גם יחסי האדם עם האל. אלוהים שואל "אייכה" למרות שהוא יודע היכן אדם נמצא . "האח הגדול" מציג יחסים בין שולט לנשלט, בין מי שעובר על איסור ומי שמעניש.
גן העדן היה הטבע, מקום משכנן של החיות. גם האדם היה חלק מהטבע. הוא אכל, שתה, לא הבין ולא ידע. הנחש בסיפור, הוא חיית השדה, הוא מיצג את הטבע, אך הוא ערום מכל החיות, לכן נבחר לתפקד כמתווך בין הטבע לתרבות. הוא מפתה את חווה ובאמצעותה הוא מעביר את הידע, הדעת, התרבות, אל האדם ומוציא אותו מהטבע. יש אומרים כי השפה נולדה ברגע שהאדם הצביע כאות של אזהרה מנוכחות נחש. מאוחר יותר התפתחה התקשורת בכתב בין בני אדם, תחילה באמצעות ציורים חרוטים באבן. ומאוחר יותר באותיות פונטיות. הנחש הביא לאדם את השפה, את התרבות, הפטרוגליפים הפכו לספרים ועם התפשטות חברות האדם, ברחבי העולם, התרבות האנושית קיבלה גוונים רבים ושונים.
יש פרשנות הגורסת שהנחש פיתה את חווה וכי היתה אהבה ביניהם (במאמר מוסגר, גם אפרודיטה הציעה את התפוח כהבטחה לאהבה). פרשנויות אחרות, בעיקר נוצריות, שניזונו ממאפיין הנזירות והגישה הפטריאכלית. מציגות את חווה כמי שפיתתה את אדם ובכך גרמה לו לחטוא בחטא התאווה. על כן כל בנותיה, כלומר, כל הנשים, אשמות בחטא.
עץ הדעת טוב ורע המכונה "האילן שהמוות תלוי בו", הוא המקור להתחלת תרבות האדם ולגורלו. אכילת פריו הביאה את התובנה, המודעות והידיעה, אך גם הביאה עימה את גזירת המוות.
מאכילה מפרי עץ הדעת, הכל התחיל. האדם, שהיה חלק מהטבע, נפקחו עיניו להבין את העולם הסובב אותו, הוא החל להבחין בשאלות שמעלה הידיעה. שאלות מוסריות בין טוב לרע, בין אסור למותר, שאלות של יחסי מגדר בין גבר לאישה, שאלות של יחסי שולט ונשלט ויחסים בין אדם ואל. האדם למד מהן בושה, אשמה ומהו פחד, מהם צווים ואיסורים, מהם חטאים ועונשים ומה בין הנצחי לחולף.
פרק ג' מסתיים בגירושו של האדם מגן העדן, כלומר מהטבע אל חלל הידע והתרבות.
אדם, ברגע שנסגרו מאחוריו שערי גן עדן, עמד לפתע מול עולם לא ידוע. הוא ידע שהוא צריך ללכת, להתקדם, אבל לאן? זו ההתחלה של האודיסאה אל תרבות בלתי ידועה, בלתי ברורה, מסע שאינו מסתיים. גם היום, כמו בכל מהלך ההיסטוריה, אנו עומדים באותה נקודה מול ההתפתחויות החברתיות הכלכליות והטכנולוגיות, לקראת תרבות לא ברורה.
מאז גירושו של האדם מגן עדן, מטרידה אותו שאלת הסופיות – המוות. בניסיונו לברוח מגורלו, התפתחו אמונות שונות בתחיית המתים ובגלגול נשמות. ביהדות קיימת הציפיה למשיח באמונה שלכשיגיע, יביא עימו את תחיית המתים. המצרים הקדמונים האמינו שהמתים עוברים אל עולם המתים שם חיים בדומה לחיים האמיתיים ובבוא העת יחזרו לחיים על פני האדמה. בקבלה היהודית קיימת האמונה כי האדם חוזר ונולד ועולה במעלה הספירות ככל שעשה מעשים טובים בחייו, במטרה להגיע אל אלוהים ולהתאחד איתו. גם ההודים, הדרוזים ואחרים, מאמינים בגלגול נשמות.
בכל הניסיונות הללו האדם מבקש לחזור אל גן העדן, אולם מושא כיסופים זה מעמיד בפני האדם דילמה בין חיי נצח הכרוכים ברצון לחזור אל העבר, אל הטבע, להיות כאחת החיות, לבין התאווה לכוח, לפיתוח היכולת, והדעת עם המבט לעתיד – להיות כאלוהים.
התערוכה מציגה את הטקסט של פרק ג', באמצעות סימבולים המציגים מילים ופעולות המופיעות בו ובכך מציגה תמונה של רצף האירועים של בריאת תרבות האדם.
החומרים מהם עשויים הפסלים, אבן וספר (רדי מייד) מציגים את אותו רעיון. האבן היא חומר טבעי והספר הוא השפה, חומר התרבות. הספרים הם כרכים של האנציקלופדיה העברית, האנציקלופדיה המקיפה בשפה העברית, אשר עריכתה החלה עם קום מדינת ישראל בשנת 1948. כיום, עם התפתחות הטכנולוגיה והמידע הנרחב הנמצא באינטרנט, אין בה כמעט שימוש וכרכיה נשלחים למיחזור והיא עצמה מייצגת את האובייקט בן החלוף – האדם.
אבי שפרבר
