אבי שפרבר בונה בתערוכתו זו סביבה חדשה ואפוקליפטית נבואית, עולם מלא יצורים חדשים ושאינם מוכרים, סיטואציות פרועות ומוטציות מבניות ודמיוניות בלתי אפשריות. נופי התערוכה מציגים חלקי אבן טבעית מובקעת, שבתוכה מתרחשים עולמות נצורים, הכוללים נוכחות של חומרים תעשייתיים מלאכותיים בהם חלקי צינורות, כבלי מתכת, חלקי אביזרים שימושיים ממוחזרים הלקוחים מחיי הרגע, חיי היומיום של כל אחד מאיתנו. פסלי האבן יוצרים מעין מאובנים מלאכותיים המחוברים לחפצים שגרתיים חסרי כוח יצירתי. הפסלים מועמדים על מיצבים ממתכת המעניקים להם נוכחות עתידנית והיוצרים מרחב משולב במראות פנטסטיים של חיבורים סוריאליסטיים צבעוניים.
העימות האבסורדי כמעט, של חפצים ורהיטים מחיי היומיום, הלקוחים מדירה קונבנציונאלית של המאה העשרים ואחת, עם חלקי נוף הנטולים מן הטבע האמיתי והאורגני יוצרים מצרף חדש ומרתק. "הקשר בין המכלול – אדם – לבין סביבתו משפיע על מרכיביו וגם על הסביבה. כך מתפתח אורגניזם חדש, שבא לידי ביטוי בנוף האורגני של בית, מושבה, עיר, בו כל יחיד הופך לאיבר (אורגן) והסביבה נבנית מהיחסים האורגניים שביניהם" – דברים אלה אומר אבי שפרבר ערב פתיחת תערוכתו.
כיום בעידן אמנות המדע הבדיוני ושפע הסרטים ומשחקי היצירה הממוחשבים בעולם הדיגיטלי המרושת, עידן שקיצר את העברת המידע מעולם לעולם ויצר ערכים חדשים בחיינו – מיוחדת במינה התערוכה העוסקת בפיסול הנופים אורגניים. הפיסול הקלאסי המוכר, בעיקר בחומר אבן, הנו מדיום מסיבי קבוע, מתכתב בתערוכה זו עם אסכולות אמנות תלת ממידיות חדשות, שקבלו במילניום הנוכחי משמעות אחרת לחלוטין וקצב יצירתי שונה. תערוכתו של אבי שפרבר מנהלת דיאלוג חריף עם העבר מצד אחד ועם הנבואה העתידנית בצד השני. הדאגה למצבו של העולם בכלל והטבע בפרט, יוצרת אצל אבי שפרבר, תערוכה נבואית במידה מסוימת שאינה משוחררת מחרדות קיום.
אוצר: דורון פולק