"אלף" , גלריה אפרת, תל אביב, 2015 - אוצרת: ד"ר דליה הקר אוריון

"אלף"

הפסל הותיק אבי שפרבר מציג סדרה חדשה של עבודות בנושא הגולם תחת הכותר "אלף" בגלריה אפרת בתל אביב.

הסדרה החלה בעקבות נסיעה לפראג ותצוגה בגלריה ורנון" בעיר והמשיכה עם חזרתו ארצה. אבי שפרבר ניזון מעולם עשיר של ספרות, שירה, תערוכות, האזנות וממפגשים. תוך כדי כך עולים לנגד עיניו דימויים חזותיים הקורמים עור וגידים באטלייה שלו
בעין כרמל.

הקשר בין תחומים שונים ידוע בשם: סינסטאזיה והוא מהווה אצל אבי שפרבר את הטריגר הראשוני להעלאת דימויים חזותיים. הוא יוצר תוך כדי עשייה ולא בהכרח לפי מתווה.

אבי שפרבר מחלק את זמנו בין עבודתו לבין היצירה ומניב שפע יצירות הנבנות סביב לנושא מרכזי. עבודותיו הוצגו בעבר בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ והעולם ופסלי חוצות שלו מוצבים במספר אתרים בארץ.

אל האבן כחומר גלם הגיע בתהליך של אלימנציה ומאז נשאר נאמן לה. הוא מנהל איתה דו שיח מרנין המניב יצירות קוהרנטיות ועשירות מבחינת המקורות והרעיונות.

הוא מעדיף לעבוד עם אבנים קשות המצריכות כח ומאמץ ומצליח להגיע בהתאם לבחירתו לרבדים פנימיים מעניינים מחד ולעיתים לדרגת עיבוד המשאירה שכבה בעובי מספר מילימטרים, המאפשרת לאור להשתקף דרכה. נושא האור והעין המסוגלת לראות אותו הוא אחד האלמנטים החשובים ביצירתו. פסליו של אבי מינימליסטיים עם מפגשים בין אזורים חלקים ואזורים מעובדים עם מרקמיות מודגשת. יש דגש על סמליות הבאה לידי ביטוי בתיאור אלמנט או צבע מסוים. לעיתים יש שילוב של חומרים נוספים.

נושאי עבודותיו מעידים על אהבתו לטבע, לארץ, לאדם, למסתורין שבחיים וביצירה, לתרבות ולמורשת. הוא מתאר בדרכים שונות את ההתגשמויות וההתגלויות הרבות בהם מועבר הכח האלוהי לאנושות ומתגלה בעולמנו דרך הצמחיה, המחזוריות של הטבע הבאה לידי ביטוי גם באומנויות קדומות שונות), טרנספורמציות, ובכוחן של האותיות. בתערוכה מוצגות אותיות, מפגשים, דמויות כמו שמשון, דלילה, קין שהאות על מצחו הצילה אותו ממוות, מפגש בין טיכו ברהה והמהר"ל ארון הברית, באלכימיה, בעגל הזהב ועוד. הוא ממחיש נושאים מופשטים ומעלה ערכים של המשכיות, התחדשות, מפגשים, חוסן, מטמורפוזות, כח ועוד.

ד"ר דליה הקר-אוריון – אוצרת

הגולם בין שמים וארץ

סיפור יצירת הגולם ע"י המהר"ל נכתב 200 שנה לאחר מותו. למרות שאין עדות לאמיתות האגדה הגולם הפך למושג שטמונים בו לא מעט סמלים ומשמעויות הקשורות לחיים עצמם ולהיסטוריה של היהודים והעולם.
הגולם על פי רבי משה קורדוברו (הרמ"ק) הוא צלם אלוהים שבאדם. אלוהים ברא את האדם בצלמו ובדמותו אולם מאחר ודמותו של אלוהים רבת פנים מיני ספור גם לאדם פנים רבות ואפשר לראות זאת במסכות הפסיכולוגיות הרבות שהוא מתכסה בהם במצבים שונים.
לברוא גולם הוא ניסיון לברוא אדם ע"י אדם, דבר שנדון מראש לכישלון. העובדה היא שלמרות שהגולם נברא מאותיות אין לו את יכולות הדיבור, כלאמר, אינו יכול לעשות בהן שימוש. בניסיון לחקות את המעשה האלוהי יש יוהרה גדולה, ניסיון להיות אלוהים.
על פי הקבלה העולם כולו נברא על ידי אלוהים במילה, על ידי הקומבינציות שבין אותיות ה-א'-ב' העברי. בריאת אדם גם היא כרוכה בידיעת הנוסחה הנכונה של האותיות, רבים עסקו בכך עוד לפני המהר"ל. בתלמוד ובמדרש, ישנם סיפורים אחרים על בריאת גולם ע"י רבנים וחכמים, לצרכיהם.
המילה היא הרוח, הנשמה, אך כדי לברוא אדם היה צורך גם בחומר. ש. שלום בספרו "פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה" טוען, כי האדם הראשון בטרם הוזרקה בו הנשמה ולפני שניתן בו הדיבור היה גוש של חומר נעדר צורה, גולם, שגודלו מסוף העולם ועד סופו. בהינתן לו החיים והמילה החומר הפך לצורה. זו גישה מיסטית של יצירת האדם באמצעות הקשר בין אלוהים והאדמה.
בימיו של המהר"ל חי בפראג האסטרונום החשוב ביותר בתקופתו טיכו ברהה. מאחר ודוד גנז היה תלמידם של שני ענקים אלו אפשר להניח שנפגשו ביניהם. שניהם אם כן עסקו בחקירת הבריאה, המהר"ל בבריאת אדם וברהה בבריאת העולם והקוסמוס. כך המפגש ביניהם מסמל את הניסיון לגלות את הצופן האלוהי, את החיבור בין השמים והארץ הן במשמעות המעשית והן במשמעות הרוחנית. הגולם שנברא ע"י המהר"ל באמצעות נוסחת אותיות אמת קיבל את החיים שבו באמצעות האות א' שמבחינתו היתה סימן החיים או המוות. האות א' בקבלה מסמלת את האינסוף, את האלוהות הצרופה והלא מוגבלת.
לאות א' צורת אדם המצביע ביד אחת לשמיים וביד השניה על הארץ, כרמז שהעולם התחתון הוא השתקפות של העולם העליון וכך מעשה הגולם קושר את הארצי עם הרוחני. האות א' היא שמביאה את הרוחניות לגולם הארצי. גם קין קיבל "אות". האות נתנה לו חיים, בלעדיה הוא נחשב כמת. מהו "האות" ז'וזה סמאראגו בספרו קיין" קבע כי האות היתה "שמש שחורה שעולה מאופק העיניים". אני בחרתי בקרן של החד קרן שהיא אלמנט פאלי המיצג את האלמנט הגברי שבנפש, את הסדר, הצורה וההתגברות על היצר. הקרן של החד קרן היתה, על פי אמונות שונות, משאת נפש כי היו לה התכונות של ריפוי מהמוות, כלאמר, היכולת להגיע לאלמוות. קיין, שהביא בפועל את המוות הראשון לעולם מצפוני (החד קרן מיצג את המצפון) הוביל את יצריו ההרסניים לפעולות חיוביות. הוא בנה עיר, צאצאיו היו אבות האומנות והוא הפך להיות אבי היצירה והדחף להתקדמות האדם. במאמר מוסגר אפשר לציין כי המילה גולם בעברית מיצגת גם את אחד השלבים בהתפתחות הפרפר. הגולם כדומם מקבל רוח חיים והופך לפרפר, לרוחניות. הפרפר מסמל את הקשר בין הארצי לרוחני, בין הגוף הדומם לרוח החיה. רעיון הגולם ידוע גם במסורות אחרות, החל ביון הקדומה וכלה במסורות נוצריות שהובילו לרעיונות ליצירה מעשית של אדם באמצעות תהליכי האלכימיה, כמו הרעיון של פרצלסוס ליצירת ההומונקולוס (Homunculus) – האדם הקטן. יש ברעיונות אלו הקבלה ברורה לגולם היהודי. האלכימיה עוסקת בגילגולי החומר המשתנה ומתחדש ובטרנספורמציות החלות בו, מהמצב הבראשיתי רב הניגודים עד למצב של אינטגרציה ושלמות. האלכימאים שאפו לגלות את חומר היסוד הבסיסי של ההתהוות, של תהליכי החיים. הם ביקשו לגלות את סוד ההשתנות שבחומר, את סוד החיים ומסתרי הבריאה כדי לממש את הנצח ולהגיע לאלמוות. אבן החכמים או לפיס, היעד של התהליך והחיפוש האלכימי היא האלמנט שמאפשר את התמרת החומר הנחות (עופרת) לחומר הנעלה, הוא הזהב. אבן החכמים כונתה לפעמים אליקסיר החיים, היא משאת החיפוש האלכימי, היא מאפשרת את התהליך המסתורי של יצירת החיים והיא שוות ערך לשלמות – לזהב. הזהב כמיצג את החומר היפה, הזוהר, יקר הערך, השלם, העמיד בפני קורוזיה ולכן נחשב בן אלמוות, נצחי ואלוהי.
המפגש בין הגולם הדומם לרוח האלוהית מבוטא בתורה במעשה אהרון אשר יצק עגל זהב – גולם דומם כאלוהים, לעומת משה שירד מההר נושא את לוחות הברית שנכתבו בסלע ע"י האלוהים.
משה אידל, בספרו "גולם", מזכיר כי בדומה לתהליכי יצירת גולם כפי שהוזכר, בין השאר בתלמוד, עסקו אחרים בעיקר בזמנו של רלב"ג (רבי לוי בן-גרשון) במשיכת כוחות חיצוניים שמימיים אל חפץ או צורה על מנת לתת בצורה כוח ורוחניות. משיכת הכוחות השמיימים לוותה בטכס שכלל עירוב מתכות והקטרת קטורת, המזכירים תהליכים אלכימיים. המקובלים ראו בכך פעולה שהיא אפשרית אך אסורה בדומה לזו ששימשה את אהרון ביצירת עגל הזהב, על כן אפשר להסיק שעגל הזהב היה בעצם טליסמן, כלאמר, חפץ מתכתי המשמש להורדת הכוחות הקוסמיים אל הארץ.
הרלב"ג טען כי "התרפים הוא צורה בתואר האדם עשויה ממתכת. בשעות ידועות אצלם, יתעורר בה הכוח הדמיוני אשר לקוסם וידמה שתדבר הצורה…". בן ביליה מרמז על הקשר בין התרפים לכרובים שבקודש הקודשים וכי שני הכרובים שביניהם מקום השכינה, תפקידם היה להביא את כוח הרוחניות האסטרלית לארץ, כך שהכרובים היו, בסופו של דבר, טליסמן-גולם אסטרלי.
מטרת המהר"ל בבריאת הגולם היתה להגן על היהודים מידי צורריהם לכן הוא נוצר כגוף מלא כוחניות והא' האלוהית אמורה היתה לאפשר שליטה בכוחו ויצריו. סיפור דומה אפשר לראות בסיפור שמשון בספר שופטים אשר נולד באמירת האל (המלאך): "ותחל רוח אלוהים לפעמו". גם שמו מרמז על לידה מהאלוהות – השמש, אם כל חי. בסופו של דבר שמשון היה ביריון יהודי רב כוח שדרכו וגורלו נקבעו ע"י יצרו ותאוותיו.
כאמור יש סברות כי שמו של שמשון נגזר מהשמש וכי סיפור שמשון ודלילה הוא שריד לאמונות פגניות של מלחמת האור בחושך, כך דלילה מיצגת גולם-כח מסוג אחר. זהו כוח נשי, רך, אפל ומאיים, כוחו של הלילה העוטף את האור.
חכמי התלמוד ואחריהם חז"ל דנו רבות במהותו של הגולם האם הוא יצור ארצי, או אדם שנטבעה בו האלוהות. גם דיונים אלה לא הגיעו למסקנה ברורה ומושג הגולם נשאר תלוי בין שמים וארץ.

אבי שפרבר