פסלים סקרנו אותי תמיד. פעילותי כאוצר וכפילוסוף הונעה תמיד מההנחה כי כל האומנות נולדת מקונספט, מרעיון, שהוא כשלעצמו אינו פשוט לפיתוח. לאחר מכן, הרעיון (אולי) יתגשם לכדי עבודת אומנות. באופן טבעי, תהליך זה של מעבר מרעיון לעבודה פיזית גורם גם לאובדן הרעיון המקורי או הכוונה המקורית, מאחר והאומן מתעמת עם התכונות והגבולות המסוימים של החומר, של מלאכתו, כישוריו וכוחו, ושל מערכת היחסים המצבית שבתוכה ממוקמת עבודת האומנות, בזמן יצירתה ולאחר השלמתה. אף שהעבודה בתוך עולם החומר מופרדת מהרעיון המקורי, היא הופכת מאליה לעבודה קונספטואלית; הגוף מתייחס לנפש, החומר מתייחס לאי־ גשמיות. מתוך אנרגיה טרנסצנדנטית זו אני רואה את עבודתו של אבי שפרבר. מתקיים מאבק שבו לעבודת האומנות יש לפעמים מניע רוחני, שיכול לסתור את עצמו מעצם השימוש בשיטת האומנות הנבחרת. פסל כמעט תמיד יהיה מדיום שמנציח רעיון כמונומנט. המפתח הוא להשתמש בחומרים כמו אבן, עץ, מתכת וחומרים אחרים בדרך שתגרום לעבודה להתעלות מעל מידה מסוימת של קלילות ושל מקריות. היבט זה הוא הדבר שמושך אותי במיוחד בעבודותיו של שפרבר "אות חיים", "פגישה בין טיכו ברהה והמהר"ל" ו"אלף". ביצירות אלו האומן הצליח ליצור עבודות שנראות כקומפוזיציות, כקולאז'ים וכרישומים ארעיים ומושלמים בהצעתם הפואטית, באופן שלוכד את תשומת הלב של הצופה ומחזיק בה. אנחנו מאותגרים בקריאה אישית של הפסלים על ידי ניווט מחשבותינו דרך הקומפוזיציות האסוציאטיביות והמצביות שמשקפות את השמיים, וכך מתקבל שינוי אווירה בלתי פוסק.
יאן ואן וונסל
הפקולטה לעיצוב ואומנות ע"ש לדיסלב סוטנר
אוניברסיטת West Bohemia
אוצרות:
גלריה לדיסלב סוטנר
חלל פרויקט החממה
פרויקטים בין ־ לאומיים
דיאלוג עם תרבויות היסטוריות מאת דורון פולק