פסלי האבן היפים של אבי שפרבר אינם מוגבלים לסמלים ולפרשנות של האמן. אמנות במונחים הבסיסיים שלה הינה שילוב של היחיד (האמן), היקום (היצירה) והמשמעות שניתנה על ידי הצופה. אני בוחן כאן את העבודות של שפרבר בצורה פחות מוגבלת ופחות פולמוסית ויותר אוניברסלית מהאמן עצמו.
פיסול, מעל הכל, הוא אמנות התלויה בחומר, בפסל. החומר נושא עמו מסר ועצם בחירת החומר מגדירה את משמעותו. אבן מדברת בעד עצמה, אין חומר יותר בסיסי להתבטאות האדם ויותר אוניברסלי בכל תולדות קיומו. בראשית, האבן שימשה כחומר ליצירת כלים עשויים במו ידי האדם ואשר הביאו אותנו להיות האדם שאנחנו, לאחר מכן כמחסה ולבסוף כמרקם למימוש הרוחניות בממד הפיזי.
אבן מדברת בעוצמה עם הקול השקט של החיפוש הדתי במשך דורות רבים מ"ונוס מוילנדורף" פסל הפוריות בן 25,000 שנה לאריות הכנעניים בחצור, מסטונהנג' ועד לראשים הגדולים באיי הפסחא, מהאלים היוונים והרומאיים ועד לאב הכנסייה עצמו – פטרוס, שפירוש שמו הוא אבן – אבן שנצחיותה הפכה לחומר שבו האדם בחר לחרוט את מסעו הרוחני. תופעה זו בולטת במיוחד אצל הילידים בדרום אמריקה, בני האינקה והאצטקים שכתבו וחרטו את אליליהם על עיטורי המקדשים.
שפרבר בחר כראוי, באבן, על מנת לבטא את המסר האוניברסלי החבוי בסמלים המגולפים. הם שייכים לעולמנו לא פחות מאשר לעולם האינדיאני הצפון-אמריקאי או לילידים אחרים. הרי כולנו היינו ילידים פעם. אלה הם סמלים כלליים של האדם בטרם היותו חקלאי, אשר נגזרו מהטבע וקיימים בכל התרבויות. זו תרבותנו, כפי שחלקנו בעבר הרחוק, ולמרות מרחק הזמן מאז ועד ימינו, הד הסמלים הללו מגיע אלינו, אל התרבות המערבית העכשווית. דימויים וערכים אלו נעוצים עמוק בתוך התת-מודע התרבותי ובאינסטינקטים הפיסיים שלנו, גם אם אנחנו מחליטים להתעלם מהם.
כך, בשקט, כמו לאבן עצמה, אנחנו מתייחסים אל עבודותיו של שפרבר בידיעה ובנוסטלגיה, נזכרים בעולם, שבו אנחנו חיינו בהרמוניה עם הסביבה. היום הפסלים מזכירים לנו את עברנו הרחוק – הסמלים הטבועים בהם שייכים לאינדיאנים – אך הם מסומנים גם בגילופים הקדמוניים על קירות מערות לאסקו בצרפת מלפני כ-30,000 שנה.
יופיים של הסמלים ברור והמסר שהם מעבירים הוא ציווי שכולנו מודעים לו, גם אם אנחנו בוחרים להתפעל מהצורה הפיסולית בלבד ולהתעלם מהחומר. שפרבר בחר את האינדיאנים כנושא, אבל הסמלים שלו הרבה יותר אוניברסליים. הרס התרבויות האינדיאניות ידוע לכולנו היום, אך חוסר הכבוד המתמשך שלנו כלפי תרבויות מקומיות משקף את ניתוקנו מהעולם הטבעי שהדיו נשארים "חקוקים באבן" (של שפרבר) ושאל קורבנותיו אנחנו מצטרפים.
מייקל שטרנברג
מנכ"ל כח השלום הבינלאומי
אבי שפרבר בגלריה שטרן מאת דבי לוזיה