פגישתי הראשונה עם אבי שפרבר נערכה לפני למעלה מ-10 שנים. נסענו לעין-הוד, שם הוא עבד ויצר בעיקר פסלי אבן גושניים, במרחב שטחו של הפסל טוביה יוסטר ז"ל.
התרשמתי מאד מעבודתו ויצירתו, ובעקבות התרשמות ובקור בתערוכתו בבית הגפן בחיפה, אצרתי את התערוכה בשם "גרגרי מכורה". כזכור הוצגו פירות: אשכול ענבים ורימונים, עצומים במימדיהם, שבטאו בנוסח עיבודן את הריחות והטעמים של ארץ מכורתנו. בעיקר ההדגש בתערוכה הושם במיצב מרחבי, שדה שיבולים – עיבוד מדהים של אין-ספור ראשי שבולים שהונחו על קני מתכת גבוהים, שהביעו בטוי לשאיפה "הסטורית", לצערנו, המתממשת בהווה, להרחיק את ההרס ה"נדלני", של נופה המשתרג של הארץ את זיבת חילבה ודיבשה.
במשך השנים זימן אותי אבי לתערוכות אחרות שלו ולאחר כעשור שנים, אין ספק שמבחינה צורנית, יצירותיו באבן הפכו מסוגננות, מלוטשות ומעודנות. מפגן מרהיב של יכולת שליטה בחיטוב הדימויים והאובייקטים.
הדומיננטיות של האבן אינה כובלת אותו להיפך, אבי מאלף את האבן ושולט בה ביד רמה, ונמצא אותו מגלף בשיש בפרט פרטים או בקטעים ממנו ומכניע גם את האבן הסלעית בחיטוב המופשט קמעא.
יצירותיו מאופיינות במזיגה בין מקורות תרבות שונים. בתצוגה הנוכחית פסליו יונקים השראה מתרבות העבר וזיקתם לתרבות שבטי המאייה והאינקה מדרום אמריקה, או מרכז אמריקה, ומיישרים מבט להווה.
אבי שפרבר עובד בחירות יצירתית ובקודים רוחניים המאפינים אותו בעקביות, בעיקר בתערוכה הנוכחית. הפסלים מקיימים סמליות הסופגים השראתם כאמור מהתרבות הנדונה, תוך כדי הבלטת היבטים וחומרים המשולבים לשלמות צורנית.
צרוף חומרים כמו: עץ, בד, נוצות אינדיאניות וכו', הינם חומרים המושכים אותו למימוש מורכבותם הסמלי של נושאי היצירות.
כרמז מובהק וכמבוא לתערוכה פסל הצ'יפ – בצבעוניות האדמדמה וסמל הגרזן מעליו, ברקע העץ – סמל שבטי האינדיאנים החקוק בזכרוננו. פסל השמש הלוהטת, המאדימה – כרקע להעלאת קורבנות, חצובה ומלוטשת באופן מדהים בשיש.
שני המוטיבים המקודשים כאלים – הנחש והנשר, בעלי-חיים המייצגים את שני קוטבי העולם. האדמה והשמים. מעובדים בפרוט ובחיטוב מדהים – הנשר החובק בכנפיו וכיצור עילאי, והנחש המתפתל ומפותל יצירות מלוטשות ומעודנות וברקע עבודת גילוף אדירה.
ובמרכז ניצב מיצב המייצג את האוכלוסיה, את התושבים הניזונים מקלחי התירס, המתגודדים כקהל בדימויי עצי וקלחי העד שנותרו כשרידים וכאזכור לתרבות המפוארת.
הפסל המורכב דמוי נדנדת העץ שבשני קצוותיה מונחים חצאי מיכלים כדוריים מאבן המייצגים את כדור הארץ והאזון העדין בו הוא נמצא. לפי אמונת שבטי המאייה, הרע הוא חלק מהמשך קיום היקום. והרשת הפרושה כחוצה, ועליה דימויי נוצות, כמראה הממחישה במציאות ההווה את הכחדת זני בעלי הכנף למיניהם במעופם – כסמל למוות. הפסל הנדון הינו המורכב ביותר והמשלב חומרים רבים.
לעומת זה, הפסל שלדעתי הינו החשוב ביותר וממצה את נושא התערוכה –מייצג את מחזור החיים, הקוד שביסוד היצירה.
המוות והחיים האוחזים זה בזה בזרימה הרמונית מעגלית. בהשראת לוח השנה של המאייה שנקבע ע"י כוכבי הלכת ומערכת השמש.
עולמות של בריאה מחודשת בשני מעגלים המבוצעים בנקיון אסתטי ובסמליות טהורה וצחה.
לסכום: ניסיונו הרב של אבי שפרבר בעבודה יצירתית בתחומי הפיסול, מקנה לו יכולת הניכרת בתערוכה הנוכחית. הוא ממחיש מסרים סמליים רוחניים חזותיים מורכבים בדרכים שונות. כאן אולי טמון כוחו הגלום והנגלה ביצירתו והמשתקף בספרו.
ברצוני להביע את תודתי המיוחדת על שזומנתי לומר מספר מלים על יצירתו האמנותית ולהתייחס לסמליות הרוחנית בפסליו בעיקר בתערוכה המדוברת, לרגל השקת ספרו "הכוון – מערב".
אינה ארואטי, אוצרת
אבי שפרבר / מחווה לסול לויט / "קווים גליים על אפור"